מזכר הבנות צפוי בין טהראן לוושינגטון: האם הוא מתווה מפת דרכים לסיום המלחמה באזור?

הרפובליקה האסלאמית של איראן עומדת ברגע היסטורי מכריע שבו חישובים צבאיים משתלבים עם מסלולים פוליטיים, כאשר העיניים נשואות לחתימה על מזכר הבנות עם ארצות הברית. הסכם צפוי זה עשוי לשים קץ לעימותים פתוחים בחזיתות מרובות, ולבסס הסדרים ביטחוניים ופוליטיים חדשים המשתרעים ממצר הורמוז ועד לזירה הלבנונית.

הנתונים מצביעים על כך שטהראן שואפת באמצעות מזכר זה לעבור מההיגיון של עימות בשטח למשוואה של הסדר פוליטי כולל. מהלך זה מגיע על רקע שאלות פנימיות לגבי ההישגים האסטרטגיים שאיראן השיגה מההסלמה האחרונה, ומידת יכולתה של הדיפלומטיה לבסס הישגים אלה בהסכם כתוב המבטיח את האינטרסים החיוניים שלה.

מצידו, הסביר הדיפלומט האיראני לשעבר, ד"ר האדי אפקהי, כי המזכר המוצע מכסה סוגיות מהותיות שהעלתה טהראן, ובראשן הפסקה מוחלטת של הפעולות הצבאיות, כולל לבנון ומדינות ציר ההתנגדות. כמו כן, הסעיפים כוללים הסרת הסנקציות הכלכליות שהוטלו על המדינה, והסדרת זכויות ניהול מצר הורמוז בהתייעצות ותיאום עם סולטנות עומאן.

מקורות יודעי דבר אישרו כי השלב הראשון של ההבנות יתמקד בהיבטים הומניטריים וכלכליים, בעוד שהתיקים המורכבים יותר יידחו לשלב שני. שלב זה כולל את תיק תוכנית הגרעין האיראנית וגורל מלאי האורניום המועשר, סוגיות הדורשות ערבויות בינלאומיות ומנגנוני פיקוח מדויקים שדורשת וושינגטון.

בנוגע ללוח הזמנים, שוררת בטהראן זהירות מסוימת כלפי ניסוחי ההסכם הסופיים כדי למנוע כל מניפולציה אפשרית במונחים המשפטיים. ההחלטה הסופית כפופה לבדיקה מדוקדקת על ידי המועצה העליונה לביטחון לאומי, לפני שתועבר לאישור סופי על ידי המנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי כדי להבטיח קונצנזוס פוליטי.

מצד שני, משקיפים רואים בהסכם 'הפסקת אש משא ומתן' למשך 60 יום, שמטרתה לבחון את כוונות הצדדים ולהעביר את הסכסוך מהשדה הצבאי לשולחנות הדיפלומטיים. האקדמאי חוסיין ריווראן ציין כי רוח הרפאים של המלחמה עדיין מרחפת במקרה של כישלון הצדדים להגיע לתוצאות מוחשיות במהלך תקופת מעבר רגישה זו.

מפת הדרכים המוצעת מבוססת על 14 סעיפים מהותיים המבטיחים התחייבויות הדדיות, כך שכל צעד שטהראן נוקטת להפחתת ההסלמה יקביל לצעד אמריקאי להקלת הלחצים. איזון זה נועד לבנות את האמון האבוד בין הצדדים ולספק כיסוי פוליטי לשני הצדדים בפני דעת הקהל הפנימית בוושינגטון ובטהראן.

במישור הכלכלי, איראן מציבה את שחרור הכספים הקפואים בראש סדר העדיפויות כדי להקל על המשבר הכלכלי ולהרגיע את הרחוב האיראני לגבי כדאיות המסלול המשא ומתן. בהקשר זה, בלט תפקיד קטרי מרכזי באמצעות הבעת נכונות להעניק 'הלוואה' כספית לטהראן, שתסודר מאוחר יותר מיד עם הסרת ההגבלות האמריקאיות על נכסים איראניים בחו"ל.

כמו כן, הממשל האמריקאי, על פי המידע שהודלף, הסכים לאפשר לאיראן לייצא את נפטה בחופשיות במהלך תקופת 60 הימים שנקבעה למשא ומתן. צעד זה צפוי להזרים נזילות מיידית לכלכלה האיראנית, מה שיחזק את עמדת המשא ומתן האיראני ויעניק לו מרחב תמרון בתיקים הפוליטיים התלויים ועומדים.

מנגד, ישראל עדיין נוקטת בלשון הסלמה, כאשר מקורותיה הרשמיים מדגישים את הדבקות באפשרות של פעולה חד-צדדית אם תחוש באיום גרעיני מיידי. עמדה ישראלית זו מהווה את אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני ההבנות האמריקאיות-איראניות, שכן תל אביב חוששת שההסכם יוביל ללגיטימציה של השפעת טהראן האזורית.

בין רטוריקת הניצחון שמקדמים חוגים בטהראן, לבין שפת ההכרח שאומצת על ידי וושינגטון, המזרח התיכון נותר בפני צומת דרכים היסטורי. או שמזכר זה יצליח לעצב יחסים חדשים בין איראן לעולם, או שיהיה רק הפסקת לוחם לפני סבב חדש של עימותים שעשויים לצייר מחדש את מאזני הכוחות באזור.

ההסכם הנוכחי הוא מפת דרכים בת 14 סעיפים, כאשר כל צעד איראני מקביל לצעד אמריקאי מקביל במסגרת הסדרים הדדיים.