מקרון מאשר חוק המקל על מדינות אפריקה להשיב את עתיקותיהן הנגזלות

נשיא צרפת, עמנואל מקרון, אישר רשמית חוק חדש שמטרתו לפשט את הליכי השבת יצירות אמנות ונכסי תרבות שנגזלו בתקופה הקולוניאלית. מהלך חקיקתי זה בא כתגובה לדרישות מתמשכות מצד מדינות אפריקאיות ששאפו במשך שנים רבות להשיב את מורשתן ההיסטורית הפזורה במוזיאונים הצרפתיים, והטקסט החוקי פורסם בעיתון הרשמי ונכנס לתוקף מיידי.

החקיקה החדשה מעניקה לממשלת צרפת סמכות להוציא יצירות אמנות מתחום 'הנחלה הציבורית' באמצעות צו מנהלי פשוט, ובכך מסיימת את התקופה שבה נדרש חוק מיוחד לכל פריט בנפרד. שינוי רדיקלי זה נועד להאיץ את קצב פעולות ההשבה, אשר נתקלו בעבר במכשולים בירוקרטיים וחקיקתיים מורכבים במסדרונות הפרלמנט הצרפתי העמוס באג'נדות פוליטיות.

החוק הגדיר טווח זמנים מדויק לתחולתו, והוא כולל נכסי תרבות שנרכשו בין נובמבר 1815 לאפריל 1972. תקופה היסטורית זו מכסה את התרחבות האימפריה הקולוניאלית הצרפתית השנייה ועד לתאריך כניסתו לתוקף של אמנת אונסק"ו, אשר קבעה מסגרות בינלאומיות ברורות להשבת נכסי תרבות בין מדינות.

במקרה שיצירת האמנות נמצאת בבעלות ישות משפטית הכפופה למשפט הציבורי ואינה שייכת ישירות למדינה, החוק מחייב קבלת אישור מאותה ישות לפני הכרזת הוצאתה מהנחלה הציבורית. סעיף זה מבטיח איזון משפטי בין זכויות המוסדות הציבוריים לבין התחייבויות המדינה הצרפתית כלפי המדינות הדורשות את השבת אוצרותיהן ההיסטוריים הנגזלים.

שורשי שינוי זה נעוצים בהבטחה שנתן מקרון בשנת 2017 במהלך נאום מפורסם שנשא בבורקינה פאסו, שם הביע אז את רצונו לבנות יחסים חדשים עם היבשת השחורה. למרות שחלפו מספר שנים מאז אותה הבטחה, התוצאות המוחשיות היו מוגבלות, מה שדחף את הממשלה הנוכחית לאמץ מסלול חקיקתי זה כדי להתגבר על המכשולים המשפטיים הקודמים.

קבלת חוק זה לא הוגבלה רק ליבשת אפריקה, אלא גם סין גילתה עניין רב בצעד זה, והביעה תקווה לחיזוק שיתוף הפעולה עם פריז להשבת פריטיה הארכיאולוגיים. בייג'ינג מזכירה בהקשר זה את מעשי הביזה הנרחבים שמהם סבל ארמון הקיץ הישן בשנת 1860 על ידי הכוחות הצרפתיים והבריטיים המשותפים באותה תקופה.

אישור חוק זה מתרחש במקביל לסיבוב דיפלומטי שמקיים הנשיא מקרון ביבשת אפריקה, שהחל בביקור רשמי ברפובליקה הערבית של מצרים ונמשך לכלול את קניה. מהלכים אלו באים במסגרת מאמצי פריז לשקם את תדמיתה ביבשת השחורה ולחזק את הקשרים התרבותיים והפוליטיים באמצעות טיפול בנושאים מורכבים מהמורשת הקולוניאלית.

חוק זה פותח דף חדש ביחסים בין צרפת למדינות שהיו נתונות לשלטון קולוניאלי בעבר, באמצעות הקלה על השבת זהותן התרבותית.