שכם נפרדת מנאיף סמארו.. נהרג מול בית החולים ברגע לידת בנו הראשון

העיר שכם הייתה עדה לטרגדיה אנושית קשה ביום ראשון בבוקר, כאשר כדורי צבא הכיבוש הישראלי התנקשו בחייו של הצעיר נאיף סמארו מול שער בית החולים הממשלתי רפידיה. סמארו לא היה סתם עובר אורח, אלא אב שחיכה בכיליון עיניים לשמוע את הבשורה המשמחת על לידת בנו הראשון, והפך את מסדרון בית החולים ממקום של חגיגת חיים לזירת אבל ופרידה.

בעוד אשתו של השהיד נאבקה בכאבי הלידה בחדרי הניתוח, נאיף עמד בחוץ ותכנן את עתידו של בנו העתידי ודמיין במוחו את רגעי החיבוק הראשונים. האב הצעיר לא ידע שכדורי הכיבוש היו קרובים אליו יותר מצעקת בנו המצופה, כאשר אש הכוחות הפולשים לעיר הפתיעה אותו וסיימה את חייו באותו רגע שבו החלו חיי בנו.

מקורות בשטח דיווחו כי כוחות הכיבוש ביצעו פלישה נרחבת למרכז העיר שכם, שכללה ירי חי אינטנסיבי, רימוני גז והלם לעבר אזרחים. תקיפות אלו הובילו למותו של סמארו ולפציעתם של כ-45 פלסטינים בדרגות פציעה שונות, בהסלמה חדשה המכוונת לאזרחים במרכזים חיוניים ובמתקנים רפואיים.

בתוך בית החולים רפידיה, האווירה הייתה טעונה בניגוד מוחלט שמתרחש רק בפלסטין; בעוד הצוות הרפואי הודיע על הצלחת הלידה ועל בואו של התינוק לעולם, עמיתיהם במחלקת המיון ניסו ללא הצלחה להציל את חיי אביו. התינוק נולד יתום ברגע הראשון, ומצא את עצמו מול עולם שאיבד את שיווי משקלו ואת אכזריות הכיבוש שאינו מבחין בין שמחה לכאב.

עשרות מתושבי שכם והסביבה התאספו בבית החולים במצב של הלם ותדהמה מיד עם היוודע דבר מותו של נאיף, כאשר הברכות על הלידה הפכו לתנחומים חמים למשפחתו האבלה. עדי ראייה תיארו את האירוע כפשע מושלם, המשקף את זלזול חיילי הכיבוש בחיי הפלסטינים גם ברגעים הקדושים והאנושיים ביותר.

השהיד נאיף סמארו, שהיה ידוע בקרב חבריו על התמדתו בחיים ואהבתו למשפחתו, הצטרף היום לרשימה ארוכה של חללי שכם שנהרגו מירי הכיבוש במהלך הפלישות החוזרות ונשנות. אירוע זה מותיר שאלות פתוחות לגבי גורלו של דור שנולד בתוך המוות, וגדל כדי לגלות שסיפורו האישי החל בחלל גדול שהותיר היעדרותו הכפויה של האב.

העיר שכם ממשיכה לשלם מחירים כבדים כתוצאה ממדיניות הכיבוש השיטתית, כאשר היעד אינו מוגבל למתנגדים אלא פוגע גם בחלומות הפשוטים של אזרחים רגילים. מותו של סמארו מאשר כי העמידה הפלסטינית מתגלמת בהמשך הקיום והלידה למרות ניסיונות ההתנקשות המתמשכים בשמחה ובתקווה בכל סמטה ורחוב.

בפלסטין, לידה אינה רק התחלה, אלא מבחן מוקדם למשמעות העמידה וקרב ארוך עם היעדרות וזיכרון.