הגדה המערבית בין הסיפוח והגירוש ואשליית

האמת המרירה שעלינו להתמודד איתה באומץ וללא כחל וסרק ובמפורש היא: הגדה הולכת לאיבוד. הגדה נלקחת מטר מטר ואמה אמה. הגדה השתנתה לחלוטין. אין יותר מקום לפלסטיני אלא בתוך הכלא הגדול או הקטן שלו. הכפרים הפכו לכלאים. הערים מבודדות זו מזו דרך מחסומי השפלה, הכוח וההרג.

הטיהור האתני נמשך. מלחמת ההשמדה וההגליה נמשכת בעזה ובגדה המערבית. אין מקום לנימוסים. זה מה שהביא לנו אוסלו והאוסלואים. זה מה שהביאו לנו הדוברים של "סגירת הפרצות" עם מסירת אמצעי ההתנגדות ותיאום הביטחון.

האנשים כאן איבדו את התקווה לפתרון צודק. אחרי עזה והקונספירציה הקוסמית שהתממשה בהחלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות 2803 שמאשרת את הכיבוש הקבוע והקולוניאליזם הקבוע וההפרדה בין עזה לגדה והפללת ההתנגדות ומשיכת כל אפשרויותיה.

הרשות הפלסטינית כמעט מתמוטטת תחת לחץ כפול: משקל הכיבוש הישראלי, והניתוק של הרשות מהדאגות והסבל של העם מול התקפות המתנחלים, הפשיטות, ההרג היומי והמעצרים.

הברוטליות ההתנחלותית והאלימות, שמבצעים המתנחלים הגיעו לרמה שאין לתאר ואין לשאת. אנשים כאן מרגישים שנעזבו לגורלם לבד ללא הגנה.

הרשויות הישראליות חילקו יותר מ-120 אלף כלי נשק ו-157 אלף רישיונות נשק למתנחלים בגדה המערבית, והקלו על המגבלות על החזקת נשק.

תושבי הכפרים הפלסטיניים נותקו מאדמותיהם כאשר הוקמו מוקדי התיישבות סביב כל כפר בצורה של קשת. המוקד יכול להיות מורכב מבית מעץ או מאהל שבו גר אדם אחד או משפחה.

אחת המורות אמרה לי שהיא מקבלת חצי משכורת מזה שלוש שנים. ובתמורה לכך בית הספר פותח את שעריו לילדים שלושה ימים בלבד.

האחרון בדאגות העם הפלסטיני הוא הבחירות. הנשיא מחמוד עבאס קרא לערוך בחירות למועצות המקומיות. אך בתנאי שזה יקרה לפי תנאיו.

ההרג המתמשך, הפשיטות, המעצרים, הריסת הבתים, אלימות המתנחלים ומחסומי ההשפלה מובילים להגליה.