מנהל הבריאות של עזה: המלאי התרופתי שלנו אפס ואלף חולים מתו בהמתנה

לאחר שבועות של הפסקת מלחמה, חושף מנהל משרד הבריאות בעזה, ד"ר מוניר אלברש, תמונה עגומה של מציאות בריאותית הממשיכה להתמוטט, כאשר בתי החולים נראים חסרי יכולות, ומלאי התרופות מתקרב לאפס, בעוד החולים מתים בזמן שהם ממתינים לטיפול.

אלברש מציין כי המערכת הבריאותית כבר לא דומה לשום מערכת קיימת, הקירות ההרוסים וחדרי הניתוח הריקים ממכשירים משקפים את היקף ההרס. הוא מתאר את המצב כ"תשתית הרוסה" עם מחסור חמור באספקות חיוניות.

הוא מאשר בתגובתו בפסקה "חלון אנושי מעזה" כי המחסור בתרופות בסיסיות הגיע ל-84%, בעוד ש-40% מתרופות החירום הגיעו לרמות אפסיות לראשונה בהיסטוריה של המשרד, בעוד שהציוד הרפואי סובל ממחסור חסר תקדים של 71%.

הוא מוסיף כי הגזה לא זמינה והפתרונות השונים יספיקו רק לחודש אחד, מה שהופך את היכולת לספק טיפול ראשוני לקשה מאוד. הוא מציין את הפסקת הדלק והתקשורת, ואת הפסקת העבודה של המעבדות כמעט לחלוטין.

אלברש עוצר על מגבלות הסיוע, שכן למשרד הבריאות מגיעות רק שתי משאיות בשבוע מתוך 5, בעוד שהשאר מחולקות למוסדות בינלאומיים. הוא רואה את הכמות הזו כ"לא שווה כלום" מול הצרכים של האזור.

הוא מסביר כי מחסור בתרופות לסרטן הגיע ל-71%, בעוד ש-90% מהציוד לניתוחי עצמות נעלם, דבר שגרם לאלפי פצועים לבקש הפניה לטיפול בחו"ל בשל חוסר זמינות של קיבועי עצם וכלים ניתוחיים נחוצים.

הוא מצביע על נתונים שתיאר כמפחידים, הבולטים שבהם הם פגיעת 82% מהילדים מתחת לגיל שנה באנמיה, והוא רואה כי מדד זה חושף את עומק המשבר ההומניטרי ומנוגד לסיפורי הכיבוש על המצב התזונתי.

הוא אומר כי יותר מ-18 אלף מקרים נרשמו לנסיעות לצורך טיפול, בהם 7 אלף פצועים ו-5 אלף ילדים, בנוסף לחולי סרטן ומקרים הזקוקים לניתוחים דחופים, ובכל זאת המעבר נשאר סגור מה שמחמיר את מצבם של החולים הללו.

הוא מציין כי הכיבוש מציג תמונה מטעה לעולם על ידי מתן רשות לכניסת סחורות צרכניות בעוד שהוא מונע מכשירים רפואיים וציוד חיוני, ותיאר את ההתנהגות הזו כמעמיקה את הסבל הבריאותי באזור.

על הצרכים הדחופים, אלברש מזכיר כי המשרד זקוק לספק תרופות לניתוחים וחירום שהמחסור בהן הגיע ל-54%, בנוסף לציוד רפואי שהמחסור בו הגיע ל-71%, כמו כן הוא זקוק לבתי חולים שדה וחלקי חילוף לתחזוקת מכשירים.

הוא רואה כי הצוותים הרפואיים יכולים לשחזר את המערכת הבריאותית כאשר האספקות זמינות והמעברים פתוחים, ומצטט את יכולתם להפעיל את החירום ללא חשמל וחדרי ניתוח ללא ציוד במהלך המלחמה.

הוא מציין את שלב ההתאוששות הנדרש, הכולל פתיחת המעברים, והבטחת זרימת התרופות והציוד, הכנסת דלק, מכשירים רפואיים ובתי חולים שדה, אך המשך המצב הנוכחי הופך את המוות ל"מה שקל ביותר שהאנשים מתמודדים איתו".

הוא חושף על מותו של אלף חולים שהמתינו להפניה לחו"ל, למרות שהיו להם מסמכים רשמיים המוכיחים את הצורך שלהם בטיפול מחוץ לעזה, דבר שהוא רואה כאחד מהסימנים המסוכנים ביותר של