גיהנום השערים בירושלים ובגדה: המטרות, ההשפעות

הגדה המערבית וירושלים עוברות בשנים האחרונות הסלמה חמורה המתבטאת בהגברת פריסת השערים והמחסומים הצבאיים שהרשויות הכובשות מקימות, במסגרת מדיניות מוקפדת לשלוט על תנועת הפלסטינים, ולצמצם את האפשרות לתקשורת גיאוגרפית, חברתית וכלכלית ביניהם. עד אמצע שנת 2025, מספר המחסומים והשערים הצבאיים בגדה המערבית הגיע ל-898 מחסום ושער, מתוכם 18 שערים חדשים הוקמו מאז תחילת השנה עצמה. בעיר ירושלים ובפרבריה בלבד, הקים הכיבוש כ-88 שערים ברזליים, מה שמעיד על מגמה מכוונת להפוך את הכלים הללו למערכת מצור כוללת. השערים הללו אינם עוד סתם אמצעים "ביטחוניים" זמניים כפי שטוען הכיבוש, אלא הפכו לחלק מהתשתית הקבועה שמעצבת מחדש את הגיאוגרפיה הפלסטינית כך שתשמש את מטרות השליטה וההפרדה, שכן הם מקשים על הגעת הפלסטינים לבתי ספר, מקומות עבודה ובתי חולים, והופכים את חייהם היומיומיים לגיהנום מתמשך.

ההשלכות של מדיניות זו עמוקות מאוד, שכן היא יוצרת מציאות נפשית וחברתית לחוצה. מצד אחד, התושבים סובלים מאובדן תחושת החירות והכבוד כתוצאה מהחיפושים היומיים שלהם והחשיפה humiliation על המחסומים הללו, דבר שמוביל לצבירת כעס ומתח. מצד שני, סגירת השערים משפיעה ישירות על הכלכלה המקומית, כאשר התנועה המסחרית נפגעת, והחקלאים סובלים מהפסדים כבדים כתוצאה מקושי בהעברת מוצריהם, בנוסף לירידת הזדמנויות העבודה בשל השבתת התנועה בין הערים. השערים הללו תורמים גם לקטיעת הקשרים בגדה כך שהערים הפלסטיניות מאבדות את הקישור הטבעי שלהן, ודור הצעירים נדחף לאכזבה ולייאוש, דבר שמוביל להשלכות חמורות על יציבות החברה ואחידותה. ההשפעה החשובה ביותר טמונה בהפיכת הגיאוגרפיה הפלסטינית לפסיפס של איים מבודדים, דבר שמחליש את האפשרות להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא בהתאם להחלטות בינלאומיות.

הזמן להקמת עוד שערים אינו תמים, אלא מגיע בהקשר פוליטי מורכב הקשור לשינויים אזוריים ובינלאומיים, כמו גם לסכסוכים בתוך ישראל. תחת הלחצים הבינלאומיים הגוברים על ישראל בשל ההתנחלויות וההכרה ההולכת וגדלה במדינה הפלסטינית, ממשלת ישראל שואפת להטיל עובדות בשטח שמקשות על כל אפשרות להסכם. כמו כן, הגברת השערים משרתת מטרות פנימיות, כאשר מנהיגי הימין הישראלי משתמשים בתיק "הביטחון" כדי להצדיק את מדיניותם בפני הציבור שלהם ולהגן על הקואליציות השלטוניות שלהם. ברמה הסימבולית, צעד זה מבטא את המעבר של הכיבוש משלב השליטה הבלתי ישירה לשלב ניהול החיים הפלסטיניים בפרטי פרטים, מהתנועה היומית ועד הקשרים בין הכפרים לערים. זו ניסיון לעצב מחדש את הנוף הפלסטיני כך שיתאים ללוגיקת הכוח והשליטה, ברגע היסטורי רגיש שבו הכיבוש שואף לייצב משוואות חדשות לפני כל הסכם עתידי.

התפשטות השערים והמחסומים בגדה המערבית ובירושלים, שהגיע מספרם עד אמצע שנת 2025 לכ-898 מחסום ושער, מתוכם 88 בירושלים בלבד, מבטאת מדיניות ישראלית ממוסדת החורגת מההיבט הביטחוני לפרויקט אסטרטגי שמטרתו לפרק את הגיאוגרפיה הפלסטינית ולהשיג שליטה על חיי התושבים. המערכת הזו אינה מוגבלת להשפעות על תנועת היום-יום ולחלשת הכלכלה, אלא נמשכת גם לפגיעה באפשרויות בניית חברה פלסטינית מגובשת ומדינה עצמאית בת קיימא. הגברת התקנת השערים בזמן הזה ממש משקפת ניסיון של הכיבוש