וושינגטון חששה שישראל תתנקש בבכירים איראנים במהלך המשא ומתן

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 3/7/2026

דיווחים עיתונאיים אמריקאים חשפו כי ממשל וושינגטון חשש שישראל תתנקש בחיי שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י ויושב ראש הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף, במהלך סבב המשא ומתן שהתקיים באפריל האחרון, בצעד שהיה עלול לערער את המסלול הדיפלומטי ולהחזיר את האזור לעימות צבאי רחב היקף.

הניו יורק טיימס דיווח, מפי גורמים אמריקאים, כי השירותים האמריקאים התייחסו ברצינות למידע לפיו הבכירים האיראנים היו ברשימת יעדים ישראליים פוטנציאליים. למרות שוושינגטון תמכה בחיסולים שביצעה ישראל נגד אישים איראנים במהלך המלחמה הרחבה בין הצדדים, היא סברה שביצוע חיסולים פוליטיים בעיצומו של המשא ומתן היה מערער את הסיכויים להגיע להבנות ומחבל במאמצים הדיפלומטיים המתמשכים.

על פי הדיווח, כמה גורמים אמריקאים אישרו כי ארצות הברית לא הסתפקה בהערכת הסיכונים באופן פנימי, אלא העבירה מסרים באמצעות מדינות מתווכות כדי להזהיר את טהראן מפני תוכנית ישראלית אפשרית לכוון לאישים איראנים בכירים, בניסיון למנוע קריסת תהליך המשא ומתן לפני שיניב פירות.

מידע זה מדגיש את היקף הפער בין החישובים האמריקאים והישראלים באותה תקופה. בעוד שממשל וושינגטון שאף לשמור על ערוצי תקשורת עם טהראן, ישראל, על פי הדיווח, סברה שהמשך מדיניות החיסולים והמכות המקדימות מהווה את האמצעי היעיל ביותר להחליש את ההנהגה האיראנית ולמנוע כל הסדר שיעניק לה מרחב נשימה פוליטי או כלכלי.

הדיווח ציין אירוע שעורר דאגה רבה בתוך איראן, כאשר יושב ראש הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף נסע לפקיסטן כדי להשתתף בפגישות משא ומתן באפריל האחרון. במהלך טיסת חזרתו, שירותי הביטחון האיראנים הודיעו למטוס שבו שהה כי קיבלו מידע מודיעיני המצביע על כוונת ישראל לכוון אליו, וששני מטוסי קרב ישראלים נכנסו למרחב האווירי האיראני מהצד המערבי ליד הגבול העיראקי.

בעקבות מידע זה, הוחלט לשנות את מסלול הטיסה, והמטוס נחת בעיר משהד במקום בטהראן, לפני שקאליבאף והמשלחת שליוותה אותו השלימו את מסעם בדרך יבשתית לבירה האיראנית. סיפור זה אושר על ידי מהדי מוחמדי, יועצו הבכיר של קאליבאף, מה שהעניק לו אמינות נוספת בקרב החוגים האיראנים.

עובדות אלו מצביעות על כך שהחששות הביטחוניים לא היו רק הערכות תיאורטיות, אלא התבססו על מידע מודיעיני שדחף את הבכירים האיראנים לנקוט בצעדים יוצאי דופן כדי למנוע כל ניסיון חיסול אפשרי, בתקופה שבה המשא ומתן עבר שלב רגיש ביותר.

מנגד, ישראל, על פי הדיווח, לא הסתירה את רצונה לחדש את המלחמה הרחבה נגד איראן למרות חתימת מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהראן. הדיווח הבהיר כי חוגי קבלת ההחלטות בתל אביב עדיין סבורים כי פגיעה בבכירים איראנים מהווה פתח להחזרת משוואת ההרתעה, וכי כל עימות חדש יתחיל, ככל הנראה, בסדרת חיסולים המכוונים למנהיגים פוליטיים וצבאיים בולטים.

הדיווח גם ציין את מה שפרסם אתר "קפיטל אנד אמפייר" בסוף מאי, לפיו ישראל הפעילה לחץ על הממשל האמריקאי לחדש את התקיפות הצבאיות הרחבות נגד איראן, כולל ביצוע מבצע המכוון ליושב ראש הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף.

נתונים אלו משקפים את המשך הפער בסדרי העדיפויות של שני הצדדים; בעוד שוושינגטון רואה בהבנה עם איראן ככלי לוויסות המתיחות האזורית ומניעת הידרדרות למלחמה פתוחה, ישראל נראית נוטה יותר להשתמש בכוח צבאי כדי לסכל כל מסלול משא ומתן שעשוי להעניק לאיראן הזדמנות לשקם את יכולותיה הפוליטיות או הכלכליות.

הדלפות אלו חושפות כי המחלוקת בין וושינגטון לתל אביב כבר אינה סובבת סביב המטרה הסופית של בלימת איראן, אלא סביב האמצעים והתזמון. ארצות הברית נראית זהירה יותר בשימוש במשא ומתן ככלי לניהול הסכסוך והפחתת עלותו, בעוד שישראל סבורה שכל הפוגה דיפלומטית מעניקה לטהראן הזדמנות לארגן מחדש את יכולותיה הפוליטיות והצבאיות. מכאן, שהחיסולים מבחינת ישראל אינם רק פעולות ביטחוניות, אלא אמצעי לסיכול כל הבנה שיכולה לשנות את מאזן הכוחות או להגביל את מרחב התמרון האזורי שלה.

האירוע גם מדגיש את שבריריות כל תהליך משא ומתן המתנהל תחת המשך פעולות צבאיות ומלחמת מודיעין. כאשר המשא ומתן הבכירים עצמם הופכים ליעדים פוטנציאליים לחיסול, האמון ההדדי נשחק, והצלחת המשא ומתן תלויה ביכולתם של המתווכים לספק ערבויות ביטחוניות לפני ערבויות פוליטיות. זה חושף שסכסוכים עכשוויים כבר אינם מנוהלים רק על שולחן המשא ומתן, אלא גם באמצעות פעולות חשאיות שעשויות להכריע את גורל ההבנות לפני שהן מגיעות לשלב החתימה, מה שהופך את הביטחון האישי של המשא ומתן לחלק ממשוואת המשא ומתן עצמה.

אם סיפורים אלו נכונים, הם מאשרים שהאזור היה קרוב יותר לפיצוץ כולל ממה שפורסם לציבור. חיסול שר החוץ או יושב ראש הפרלמנט האיראני במהלך המשא ומתן היה מתפרש בטהראן כהכרזה על סגירת דלת הדיפלומטיה לצמיתות, ואולי היה דוחף את ההנהגה האיראנית לתגובה צבאית רחבה החורגת מכללי ההתקשרות הקודמים. לכן, המאמצים האמריקאים להכיל תרחיש כזה נראים כהשתקפות של ההבנה שכל טעות בחישובים עלולה להפוך משבר אזורי הניתן לניהול למלחמה שקשה להכיל את השלכותיה על המזרח התיכון והעולם.