מעבר רפיח... כך נתניהו מנצל את השער ההומניטרי כקלף בחירות וככלי לחץ פוליטי

ד"ר אוסאמה עבדאללה: נתניהו מתייחס לרפיח כחלק משדה הקרב וכקלף לחץ שניתן להשתמש בו כדי להצדיק הפרות ולחזור להסלמה.
חליל שאהין: נתניהו מנצל את תיק מעבר רפיח וגופת השבוי במסגרת שיקוליו האלקטורליים, מה שמאפשר לו לנהל את הזמן ולזכות בתמיכת הימין.
פאייז עבאס: נתניהו אינו מעוניין בפועל לעבור לשלב השני ולכן הוא נוקט בתירוצים כוזבים כדי להכשיל את המשא ומתן ולמנוע הגעה לפתרון סופי.
ד"ר אמג'ד בשקאר: קישור פתיחת המעבר למסירת גופה מבטא למעשה זלזול בחיי הפלסטינים וכי לחוק הבינלאומי אין משקל מול היגיון הכוח.
מוחמד אבו עלאן דראג'מה: הנסיגה מפתיחת המעבר משקפת במהותה אור ירוק אמריקאי למדיניות נתניהו ואי-מעבר לשלב השני.
יאסר מנאע: נתניהו מנסה לנצל את תיק המעבר כדי להראות שההחלטה היא ישראלית בלבד, במאמץ להכחיש את הרעיון של כניעה לתכתיבים אמריקאיים.

עמדותיו של ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו בנוגע להצהרותיו על השעיית הפעילות במעבר רפיח, למרות הדיבורים על פתיחתו לאחר פגישתו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, מצביעות על שליטה בשער הומניטרי לפלסטינים, והצבת המעבר בלב השיקולים הפוליטיים והביטחוניים הקשורים לניהול המלחמה בעזה ולמסלול המשא ומתן, בנוסף לשימוש בו כקלף בבחירות הישראליות הקרובות.
סופרים, אנליסטים פוליטיים, מומחים ומרצים באוניברסיטאות רואים בשיחות נפרדות עם "אל-קודס" כי קישור פתיחת מעבר רפיח לתיקים לא-הומניטריים משקף שאיפה ברורה להפוך אותו לכלי סחיטה, המשמש ללחוץ על הצדדים הפלסטינים והמתווכים האזוריים והבינלאומיים כאחד, כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר שמטרתה להאט את המעבר לשלבים פוליטיים מאוחרים יותר, ולשמר את המצב הקיים פתוח ללא מגבלת זמן.
הסופרים, האנליסטים, המומחים ומרצי האוניברסיטאות מציינים כי גישה זו משרתת את מטרותיו הפוליטיות של נתניהו, בין אם בניהול משברי הקואליציה הימנית שלו, או בפנייה לבסיס הבוחרים שלו, או בהרווחת זמן לנוכח משבריו המשפטיים וירידת הפופולריות שלו, כך שמעבר רפיח הופך מעורק חיים לשני מיליון פלסטינים לקלף פוליטי מרכזי במאבק ההישרדות הפוליטית של נתניהו.

הפיכת תיק הומניטרי לכלי לחץ
החוקר הפוליטי והאקדמאי ד"ר אוסאמה עבדאללה מסביר כי הצהרותיו האחרונות של ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו, שקישרו את פתיחת מעבר רפיח למסירת גופת השבוי הישראלי האחרון, אינן יכולות להיקרא כהצהרות טכניות או פרוצדורליות הקשורות רק לפרטי עסקת החליפין, אלא יש להבין אותן בהקשר רחב יותר הקשור לאופן ניהול התוקפנות בעזה והתיק המשא ומתן על ידי נתניהו בו זמנית.
עבדאללה מציין כי נתניהו מנסה בבירור להפוך תיק הומניטרי טהור, המתבטא בפתיחת מעבר רפיח, לכלי לחץ פוליטי וביטחוני, המשקף את מנטליות המשא ומתן של ממשלת הכיבוש המבוססת על סחיטה והתמהמהות ולא על מחויבות מאוזנת לסעיפי ההבנות.
עבדאללה מדגיש כי גישה זו אינה חדשה להתנהגות הישראלית במשא ומתן, כאשר נתניהו שואף להעביר את העסקה ממסגרת של חליפין שוויוני לתהליך של שחיקה סופית של קלפי ההתנגדות הפלסטינית, כך שהמעבר לא ייפתח אלא לאחר הוצאת כל מה שיש לצד השני, בין אם חיים או גופות.

ניהול המשבר ללא פתרונו
עבדאללה רואה בהצהרות נתניהו ניסיון לשלוט מחדש בשלב שלאחר העסקה, במסגרת אסטרטגיה לניהול המשבר ולא לפתרונו, מה שהופך את הרגיעה הקיימת לרגיעה שברירית שעלולה להתפוצץ בכל רגע.
עבדאללה מציין כי דיווחים עיתונאיים בינלאומיים וישראליים שיקפו מגמה ישראלית ברורה להשאיר את השלב האחרון של העסקה פתוח ללא מגבלת זמן מוגדרת, מה שמאפשר לתל אביב להפעיל לחץ מתמשך על המתווכים, במיוחד מצרים וקטאר, ולהטיל על ההתנגדות הפלסטינית אחריות לכל עיכוב או תקלה במסלול המשא ומתן.
עבדאללה מדגיש כי קישור פתיחת מעבר רפיח לתיק הגופות מעניק לישראל כיסוי פוליטי להמשיך לשלוט במעבר, או לכפות עליו צורה של פיקוח ביטחוני עקיף, בתירוץ מניעת הברחות או השלמת תנאי ביטחון.
עבדאללה רואה בהתנהגות זו אישור לכך שנתניהו אינו מתייחס לרפיח כמעבר גבול או מעבר הומניטרי, אלא כחלק משדה הקרב וכקלף לחץ שניתן להשתמש בו מאוחר יותר כדי להצדיק הפרות של הרגיעה או חזרה להסלמה.
עבדאללה מדגיש כי הצהרות אלו משרתות את נתניהו פוליטית, שכן הוא מפנה אותן לבסיס הימין הקיצוני שלו בתוך הממשלה, וכן שואף באמצעותן להכיל את זעם משפחות השבויים, ולהציג את עצמו כראש ממשלה קשוח שאינו סוגר את התיק לפני השבת הכל, בנוסף להרווחת זמן לנוכח משבריו המשפטיים וירידת הפופולריות שלו.
עבדאללה מעריך כי תיק הגופות יושלם בסופו של דבר תחת לחץ בינלאומי ואזורי, ולאחריו תיפתח פתיחה חלקית ומוגבלת של מעבר רפיח עם נוכחות ישראלית מתמשכת באמצעות פיקוח או תנאי ביטחון.
עבדאללה מזהיר מפני הישארות תרחיש השיבוש קיים, במקרה שנתניהו ינצל כל מורכבות בשטח כדי להשאיר את המעבר סגור ולהעלות את רמת הרטוריקה המוסלמת, תוך שמירה על אפשרות של הסלמה צבאית מוגבלת.

פירוק תוכנית טראמפ
הסופר והאנליסט הפוליטי חליל שאהין רואה כי השלב הנוכחי שלאחר פגישת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מאופיין בתהליך פירוק והרכבה מחדש מקיף של תוכנית טראמפ, כך שכל סעיף מסעיפיה, בין אם קשור לשלב הראשון או למה שנותר ממנו או לשלב השני, מטופל על פי האג'נדה הפוליטית והזמנית של נתניהו, ולא על פי המסגרת המקורית של התוכנית.
שאהין מסביר כי נתניהו הצליח במידה רבה להפוך את התוכנית ממסלול אינטגרלי לצעדים מפוצלים, כאשר כל אחד מהם כפוף לתנאים ישראליים ספציפיים, ומציין כי גישה זו קשורה ישירות לכניסתה בפועל של ישראל לשלב ההכנה לבחירות, לנוכח דיבורים הולכים וגוברים בקרב החוגים הישראליים על אפשרות של פנייה לבחירות מוקדמות שעלולות להתקיים בסוף מאי או בתחילת יוני הקרובים.
צעדיו המחושבים אלקטורלית של נתניהו..
לדברי שאהין, כל צעד שינקוט נתניהו בשלב זה יחושב בדייקנות לפי מידת שירותו לקמפיין הבחירות שלו ולהבטחת הישרדותו הפוליטית.
שאהין מבהיר כי מציאות זו מטילה מגבלות גדולות על יכולתו של נתניהו ליישם צעדים מהותיים מתוכנית טראמפ, במיוחד אלה הקשורים לנסיגות או פריסה מחדש של כוחות הכיבוש ברצועת עזה, או הכנסת כוחות בינלאומיים לרצועה, או הקמת ועדת טכנוקרטים פלסטינית לניהולה. שאהין מייחס זאת לשבריריות הקואליציה השלטת, שאינה מאפשרת לנתניהו לקבל החלטות שעלולות לפרק אותה לפני הבחירות, לנוכח הלחצים הסותרים שהוא מתמודד איתם מצד שותפיו בימין הקיצוני, ובראשם מפלגות "הציונות הדתית" בראשות בצלאל סמוטריץ' ו"עוצמה יהודית" בראשות איתמר בן גביר, בנוסף למשבר המתעצם שלו עם המפלגות הדתיות על רקע חוק גיוס "החרדים".
שאהין מדגיש כי תמונה פוליטית פנימית זו משתקפת למעשה במצב של שיתוק בכל הנוגע לרצועת עזה, מול הקפדתו של נתניהו לשמר את אווירת המלחמה פתוחה בחזיתות השונות.
העסקאות של נתניהו עם ממשל טראמפ..
שאהין מציין את הנאום החוזר ונשנה של נתניהו, שר המלחמה ישראל כץ וראש המטה אייל זמיר, המדגיש כי ישראל עדיין נלחמת בארבע חזיתות, במקביל לפיקוח ישראלי ואמריקאי על ההתפתחויות הפנימיות באיראן, ואפשרויות ההסלמה הצבאית נגדה, בנוסף למתח המתמשך בלבנון.
שאהין מציין כי נתניהו הצליח לכרות "עסקאות" עם ממשל טראמפ, המאפשרות המשך פעולות צבאיות ישראליות בלבנון בתמורה לרגיעה בזירה הסורית, ומילוי רצונו של טראמפ להגיע להבנות עם הממשלה הסורית, כפי שהתבטא בפגישות שנערכו בפריז ובהצהרות שיצאו מהן.
האטת המעבר לשלב השני..
בכל הנוגע לרצועת עזה, שאהין מדגיש כי נתניהו מתייחס לתוכנית טראמפ במדיניות
"צעד קדימה ושני צעדים אחורה", כאשר הצליח להאט את המעבר לשלב השני, ואף להפוך כל סוגיה לתיק מותנה בדרישות ישראליות.
שאהין רואה במעבר רפיח את הדוגמה הברורה ביותר למדיניות זו, שכן נתניהו מכריז באופן עקרוני על הסכמתו לפתוח את המעבר, אך הוא מקשר זאת לסדרת תנאים הנוגעים למנגנון פעולתו, תפקיד המשלחת האירופית, ואופי השתתפותם של כוחות פלסטינים, בין אם מקצועיים או ביטחוניים, בנוסף להתעקשות על תפקיד ישראלי ישיר או עקיף בשליטה על תנועת האנשים בכניסה וביציאה מרצועת עזה.
שאהין מסביר כי נתניהו מנצל את תיק מעבר רפיח וגופת השבוי הישראלי הנותרת במסגרת שיקוליו האלקטורליים, באמצעות קישור פתיחת המעבר לתנאים פוליטיים וביטחוניים, ושימוש בסוגיית הגופה כקלף סחיטה, מה שמאפשר לו לנהל את הזמן ולזכות בתמיכת הימין, תוך השארת עזה תחת לחץ עד מועד הבחירות.
שאהין מבהיר כי מה שקורה בפועל הוא השארת התנועה הפוליטית במסגרת השלב הראשון, למרות ניסיון הממשל האמריקאי לרמוז כי פתיחת מעבר רפיח מייצגת את תחילת המעבר לשלב השני.
שאהין מדגיש כי פתיחת המעבר, אם תתבצע, תהיה על פי הבנות שישקפו את הדרישות הביטחוניות הישראליות, עם הטלת מגבלות חמורות על תנועת האנשים והסיוע, והמשך מנגנוני הפיקוח הישראליים.
שאהין מציין כי שאר התיקים, כמו הקמת ועדת הטכנוקרטים הפלסטינית, או מועצת השלום, או כוח הייצוב הבינלאומי, עדיין נעים במסגרת התייעצויות ללא תרגום מעשי, בניסיון ברור לצרוך זמן באופן שישרת את לוח הזמנים של נתניהו, וישמר את אווירת המלחמה והמצור ברצועת עזה.
שאהין מציין כי גישה זו תוביל להארכת סבל הרצועה, כאשר ישראל תמשיך להטיל את תנאיה על הסיוע ההומניטרי ומעבר רפיח, עד להתבהרות התמונה הפוליטית הישראלית לאחר הבחירות.
מדיניות ההתחמקות בפתיחת המעבר..
הסופר המומחה לענייני ישראל, פאייז עבאס, רואה כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ממשיך במדיניות ההתחמקות בתיק פתיחת מעבר רפיח, במסגרת שאיפתו להימנע ממעבר לשלב השני של עסקת החליפין וסיום המלחמה ברצועת עזה.
עבאס מסביר כי נתניהו הודיע, לפני ביקורו בארצות הברית, כי הוא בוחן את האפשרות לפתוח את המעבר, אך איומו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, והתנגדותו החריפה לפתיחת המעבר בשני הכיוונים, היוו גורם לחץ פנימי שדחף את נתניהו לסגת מעמדתו.
עבאס מבהיר כי נתניהו חזר מוושינגטון עם עמדה קשוחה יותר, למרות דרישת הממשל האמריקאי לפתוח את מעבר רפיח, ומציין כי הוא ניצל את סוגיית הישארות גופת חייל ישראלי בעזה כקלף פוליטי.
עבאס מציין כי נתניהו לקח את משפחת החייל לארצות הברית, שם נפגשו עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ונראה כי הם, בתמיכה ישירה מנתניהו, הצליחו לשכנע אותו לא ללחוץ לפתוח את המעבר לפני השבת הגופה.
עבאס רואה כי נתניהו הציג את דחיית פתיחת מעבר רפיח כ"הישג פוליטי" שלו, למרות היותו תוצאה ישירה של לחצים פנימיים וקואליציוניים, וניסיון לעקוף את הלחצים האמריקאיים.
נתניהו והתירוצים הכוזבים..
עבאס מציין כי נתניהו אינו מעוניין בפועל לעבור לשלב השני של העסקה, ולכן הוא נוקט בתירוצים כוזבים כדי להכשיל את המשא ומתן ולמנוע הגעה לפתרון סופי למלחמה.
עבאס רואה כי התרחיש הסביר ביותר לשלב הבא הוא המשך המלחמה בעזה בתירוץ "פירוק חמאס מנשקו", למרות שישראל מבינה כי מה שנותר מנשק התנועה אינו מהווה איום אסטרטגי אמיתי עליה.
עבאס מציין תרחיש נוסף הקשור לאפשרות התערבות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ביוזמת יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמאן, שיש לו קשר הדוק עם טראמפ, כדי ללחוץ על ישראל ולאלץ אותה לעבור לשלב השני של העסקה.
הפיכת זכויות הומניטריות לכלי סחיטה..
פרופסור למדעי המדינה ד"ר אמג'ד בשקאר רואה כי הצהרותיו של ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו, המקשרות את פתיחת מעבר רפיח למסירת גופת השבוי הישראלי האחרון, משקפות באופן מרוכז את מהות המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים, המבוססת על הפיכת זכויות הומניטריות בסיסיות לכלי סחיטה פוליטיים.
בשקאר מסביר כי הצד הראשון של מדיניות זו מתבטא בשימוש בסבלם של אזרחים פלסטינים כקלף לחץ, באמצעות התייחסות למעבר רפיח כ"פריבילגיה" שישראל מעניקה או מונעת על פי שיקוליה, תוך התעלמות מכך שהמעבר מהווה עורק חיים ליותר משני מיליון פלסטינים ברצועת עזה, במיוחד חולים, פצועים ועקורים.
בשקאר מדגיש כי קישור פתיחת המעבר לכל תנאי פוליטי או ביטחוני נחשב לצורה ברורה של ענישה קולקטיבית האסורה על פי החוק הבינלאומי ההומניטרי.
מנטליות קולוניאלית מפלה..
בשקאר מציין כי הצד השני של נאום נתניהו משקף מנטליות קולוניאלית מפלה המתעלמת לחלוטין מעקרון ההבחנה בין אזרחים ללוחמים, כאשר תושבי עזה מטופלים כגוש אנושי שניתן לחנוק באופן קולקטיבי כדי להשיג מטרות משא ומתן.
בשקאר מדגיש כי קישור פתיחת מעבר הומניטרי למסירת גופה מבטא למעשה זלזול בחיי הפלסטינים כולם, ומאשר כי לחוק הבינלאומי אין משקל מול היגיון הכוח שאותו מאמצת ממשלת ישראל.
בשקאר רואה כי הצהרות אלו נכללות במסגרת מדיניות "ניהול המשבר ולא פתרונו", לנוכח משברים פנימיים מתעצמים הפוקדים את ממשלת נתניהו, בין אם ברמה הפוליטית או המשפטית.
בשקאר מדגיש כי ממשלת ישראל אינה שואפת לסיים את המלחמה או לפתוח אופק פוליטי לעתיד עזה, אלא פועלת לשמר את המצב תלוי ועלול להתפוצץ בכל רגע, כדי להתחמק מהשלכות "היום שאחרי" פוליטית וביטחונית.
בשקאר סבור כי נתניהו שולח מסרים ברורים למתווכים, במיוחד מצרים וקטאר, לפיהם סוגיית "נשימת הפלסטינים" אינה כפופה לחוק הבינלאומי או לרצון הקהילה הבינלאומית, אלא להחלטה ישראלית חד-צדדית, מה שמאשר את המשך הצבתה של ישראל מעל כל התחייבויות חוקיות או הסכמים.
פתיחת מעברים בתמורה למחירים פוליטיים..
בשקאר מזהיר כי המשך גישה זו יוביל לביסוס משוואה מסוכנת המבוססת על פתיחת מעברים בתמורה למחירים פוליטיים, מה שמאיים להפוך את המצב הזמני בעזה למצב קבוע של סחיטה, ומכשיל כל מסלול אמיתי להפסקת המלחמה או שיקום.
בשקאר מעריך כי ישראל תשאף להאריך את משך המשא ומתן סביב תיק הגופות, במקביל לפעולה לסיכול כל צעדים רציניים לשיקום הרצועה, במטרה לשמר שטחים נרחבים מעזה תחת שליטתה הישירה ולשלוט על מפרקי החיים בה.
אור ירוק אמריקאי..
הסופר המומחה לענייני ישראל, מוחמד אבו עלאן דראג'מה, מסביר כי מה שפורסם בתקשורת הישראלית על נסיגתו של ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו מפתיחת מעבר רפיח בשני הכיוונים לאחר שובו מוושינגטון, נושא משמעויות פוליטיות עמוקות החורגות מהתירוצים המוצהרים, ומשקף במהותו אור ירוק אמריקאי למדיניות נתניהו ברצועת עזה, כולל שיבוש פתיחת המעבר ואי-מעבר לשלב השני של התוכנית האמריקאית לסיום המלחמה.
דראג'מה מציין כי הטענה הישראלית לפיה הסיבה לנסיגה נובעת מאי-השבת גופת השבוי הישראלי האחרון בעזה, רון גוילי, אינה אלא "תירוץ קלוש", ורואה כי מטרתו האמיתית של נתניהו היא להכשיל את השלב השני של תוכנית נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הכוללת נסיגות נוספות מרצועת עזה, והייתה אמורה להסתיים בנסיגה ישראלית מלאה, דבר שנתניהו דוחה מכל וכל.
דראג'מה מבהיר כי עמדה זו עולה בקנה אחד עם מה שהודיע נתניהו בעבר על כוונת הכיבוש להטיל שליטה ביטחונית ארוכת טווח על רצועת עזה, ולשמר אזורי חיץ לאורך הגבול עם מה שמכונה "עוטף עזה" וההתנחלויות הישראליות, בשחזור ברור של מדיניות טרום הסכמי אוסלו משנת 1993, כאשר ההסכם נחתם ללא יישום מהותי של סעיפיו, לפני שהמצב חזר לקדמותו.
חזרה למציאות טרום אוסלו..
דראג'מה מציין כי נתניהו שואף היום, גם ברצועת עזה, לחזור למציאות טרום אוסלו, כלומר כיבוש ישיר של הרצועה, ומציין כי קיימים קולות ישראליים הקוראים בגלוי ליישוב מחדש בה, וזה מסביר את התעקשותו להכשיל את המעבר לשלב השני של התוכנית האמריקאית בתירוץ תיק השבויים.
דראג'מה מציין את כישלון הממשל האמריקאי, עד כה, בהקמת "כוח הייצוב הבינלאומי" שהיה אמור להיות מוכן בתחילת שנת 2026, על פי הצהרות קודמות של ממשל טראמפ, ומציין דיווחים שדיברו על נסיגת מדינות, ביניהן אזרבייג'ן, מהשתתפות בכוח זה, מה שמשקף תקלה ברורה ביישום התוכנית בשטח, בין אם בכל הנוגע לכוח הבינלאומי או להקמת רשות טכנוקרטים לניהול רצועת עזה.
דראג'מה מעריך כי המצב הקיים יימשך, כאשר חלקים נרחבים מרצועת עזה יישארו תחת שליטת הכיבוש, מול חלקים אחרים תחת שליטת תנועת חמאס, על פי התיאור הישראלי והאמריקאי, במקרה של אי-התרחשות פריצת דרך פוליטית כלשהי.
אפשרות חזרת ההסלמה..
דראג'מה לא שלל תרחיש מסוכן יותר המתבטא בחזרת הפעולות הצבאיות הישראליות באופן מלא או חלקי, לנוכח כישלון הקמת כוח הייצוב הבינלאומי, ומתן אור ירוק חדש לנתניהו להסלמה, בתירוץ שצבא הכיבוש הוא הגורם היחיד המסוגל "לפרק את חמאס מנשקו".
דראג'מה מציין כי הסלמה זו עלולה ללבוש צורה של פעולות צבאיות חוזרות ונשנות הדומות למה שקורה בדרום לבנון, בתירוץ מניעת שיקום יכולות ההתנגדות בעזה, ומדגיש כי השלב הבא עלול להתנדנד בין ביסוס מציאות הכיבוש ארוך הטווח לבין הידרדרות מחודשת להסלמה צבאית רחבה.
נתניהו מתמרן פוליטית במעבר רפיח..
הסופר והחוקר לענייני ישראל, יאסר מנאע, רואה כי תיק מעבר רפיח הפך לאחד מכלי התמרון הפוליטי הבולטים שבהם משתמש ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו בשלב הנוכחי, במיוחד לנוכח קשר המעבר למאפייני הכניסה למה שמכונה השלב השני של ההסדרים הפוליטיים והביטחוניים הקשורים לרצועת עזה.
לדברי מנאע, הדיון המתנהל בתוך ישראל סביב מעבר רפיח חורג מהמימד ההומניטרי, ונוגע במהות שאלת "מי מקבל ההחלטות האמיתי" בתוך מערכת השלטון הישראלית, והאם זה נתניהו עצמו או ארצות הברית.
מנאע מציין כי העמדה האמריקאית נוטה בבירור לפתיחת מעבר רפיח, אך נתניהו מנסה לנצל תיק זה כדי להראות שההחלטה היא ישראלית בלבד, במאמץ להכחיש את הרעיון של כניעת ישראל לתכתיבים אמריקאיים, או קבלת פקודות ישירות מוושינגטון, ובמובן זה, התמרון סביב עיתוי ומנגנון פתיחת המעבר הופך לחלק ממאבק פוליטי פנימי וחיצוני, שבאמצעותו נתניהו שואף לבסס את תדמיתו כמקבל החלטות עצמאי.
שירות רעיון הגירוש..
בצד אחר, מנאע אינו שולל את האפשרות שמעבר רפיח ייפתח בפועל, עם הקלה על יציאת מספרים גדולים של תושבי רצועת עזה, ומזהיר כי מסלול זה עלול לשרת, ולו חלקית, את רעיון גירוש התושבים תחת כיסוי הומניטרי.
מנאע מדגיש כי ישראל מתייחסת למעבר כקלף לחץ קבוע על הפלסטינים, שכן ניתן לפתוח או לסגור אותו על פי שיקוליה הפוליטיים והביטחוניים.
מנאע מציין כי סוגיית פתיחת מעבר רפיח אינה עוד בחירה ישראלית בלבד, אלא הגיעה כתוצאה של חובה ולחצים אמריקאיים ברורים, שכללו גם את ההסדרים הקשורים לפעילות המעבר, מה שמשקף את המשך התפקיד האמריקאי המשפיע בניהול תיק רגיש זה.