אל-חיה יו"ר חמאס: אתגרים קשים ממתינים ליו"ר החדש

ד"ר קוסאי חאמד: בחירת אל-חיה אינה מעידה על שינוי מהותי בתוך חמאס או העדפת גישה אחת על פני אחרת, והצלחתו תלויה ביכולתו לבנות מחדש את הגישה הפוליטית של התנועה. סרי סמור: בחירת אל-חיה משקפת את המשך נוכחותה של עזה בהנהגת התנועה ונושאת משמעויות ארגוניות ופוליטיות רבות, שהבולטת בהן היא אישור יכולתה של התנועה לחדש את הנהגתה. נהאד אבו ע'וש: השלמת תהליך הבחירות הפנימיות בתנאים אלה מהווה הוכחה לחיוניותה של התנועה, אף שניתן היה לפנות לנוסחאות הנהגה זמניות מתאימות. ד"ר רהאם עודה: בחירת אל-חיה שולחת מסר שחמאס לא תוותר על נשקה ותדבק באופציית ההתנגדות המזוינת ובהתעקשות על ניהול התיק הביטחוני ברצועת עזה. טלאל עוואקל: תהליך הבחירות משקף את התעקשות התנועה לשמור על דרכה הדמוקרטית הפנימית בבחירת מוסדותיה והנהגתה, למרות הנסיבות החריגות שהיא עוברת. סלימאן בשאראת: חמאס רצתה באמצעות ארגון מחדש של המבנה המוסדי שלה לאשר את יכולתה לשמור על לכידותה והמשך פעילותה, גם עם היעדרות של מי ממנהיגיה. רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס" - בחירת ד"ר ח'ליל אל-חיה ליו"ר הלשכה המדינית של תנועת חמאס עומדת בראש סדר היום הפוליטי הפלסטיני, בשלב המתואר כמורכב ביותר בתולדות התנועה, לאחר שהבחירות מתקיימות בצל השלכות המלחמה, המשך הפגיעה במנהיגיה, והלחצים הפוליטיים, האזוריים והבינלאומיים הגוברים סביבה, מה שמציב את ההנהגה החדשה בפני אתגרים החורגים מהמימד הארגוני לעיצוב פני השלב הבא. סופרים, אנליסטים פוליטיים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", רואים כי אל-חיה וההנהגה החדשה של תנועת חמאס עומדים בפני שורה של אתגרים מורכבים, החל מבנייה מחדש של מוסדות התנועה ושיקום האמון עם הרחוב ברצועת עזה, ועד לניהול היחסים בין המסלול הפוליטי והצבאי, התמודדות עם לחצים אזוריים ובינלאומיים, והתמודדות עם ההשלכות ההומניטריות של המלחמה, ועד לתרומה לשיקום וארגון הבית הפלסטיני במסגרת משוואת שותפות לאומית שתענה על דרישות השלב הבא. הם מציינים כי השלמת הבחירות בצל המלחמה והפגיעה המתמשכת במנהיגי תנועת חמאס משקפת את יכולתם של מוסדותיה הארגוניים לשמור על לכידותם, ולארגן מחדש את מבנה הנהגתם, תוך שמירה על ריכוז כובד ההחלטות בתוך רצועת עזה למרות המורכבות הביטחונית והפוליטית. לא ניצחון של גישה פוליטית על חשבון אחרת. פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת אל-קודס הפתוחה, ד"ר קוסאי חאמד, רואה כי בחירת ד"ר ח'ליל אל-חיה ליו"ר הלשכה המדינית של תנועת חמאס נושאת משמעויות רבות, אך אין לפרש אותה כניצחון של גישה פוליטית מסוימת בתוך התנועה על פני הפסד של גישה אחרת, ומציין כי התחרות בין ח'ליל אל-חיה לח'אלד משעל הוצגה כביטוי לשונויות פנימיות הקשורות למספר סוגיות, כולל היחסים בין הפנים לחוץ והכיוונים הפוליטיים העתידיים, אך אין זה בהכרח נכון. חאמד מסביר כי אופי קבלת ההחלטות בתוך תנועת חמאס אינו קשור רק ליו"ר הלשכה המדינית, אלא כפוף לדיונים פנימיים ומנגנונים ארגוניים השואפים לשתף מגזרים שונים של התנועה בהחלטות המרכזיות והאסטרטגיות, ומציין כי לכל אחד מאל-חיה ומשעל יש יתרונות, קשרים וכיוונים מיוחדים, אך ההחלטה הסופית נשארת כפופה לחזון הכללי של התנועה ולאפשרויותיה האסטרטגיות. ניסיון לארגן מחדש את המצב המנהלי והארגוני. חאמד מציין כי קיום הבחירות הפנימיות בעיתוי זה נושא חשיבות מיוחדת עבור חמאס, כניסיון לארגן מחדש את המצב המנהלי והארגוני לאחר ההשלכות הגדולות שהגיעו בעקבות השבעה באוקטובר 2023, והפגיעות הישראליות שפגעו במנהיגיה הפוליטיים והצבאיים, ומציין כי התנועה נוהלה מאז חיסול יחיא סינוואר באמצעות ועדת הנהגה, מה שהופך את בחירת יו"ר חדש ללשכה המדינית לצעד לקראת חיזוק היציבות הארגונית. חאמד מציין כי אחת המשמעויות הבולטות של בחירת אל-חיה היא אישור מחדש של מרכזיות רצועת עזה בהחלטה הפוליטית והארגונית של חמאס, ומסביר כי בחירת אישיות הקשורה לעזה, למרות מגוריו מחוץ לרצועה, משקפת את הקפדת התנועה שלא להעביר את כובד ההחלטה הפוליטית והארגונית מחוץ לעזה. הבחירות אינן פתרון למשבר העמוק יותר. חאמד מסביר כי לאל-חיה יש ערוצי תקשורת עם אגפי התנועה ומוסדותיה, מה שהופך אותו לחוליה מקשרת פנימית בין מרכיבי התנועה השונים, ומדגיש כי הבחירות, למרות חשיבותן, לא יהיו פתרון למשבר העמוק יותר העומד בפני חמאס, ומסביר כי קיימות בעיות הקשורות לאופי היחסים בין מנגנוניה ואגפיה, מנגנוני קבלת ההחלטות, וגבולות היחסים בין הפוליטי והצבאי, ואלו סוגיות שישפיעו על אופן בניית חזונה העתידי של התנועה לאחר השבעה באוקטובר. חאמד מציין כי חמאס עומדת בפני שאלה גורלית הנוגעת לעתידה הפוליטי והצבאי, ומציין כי הפעולה הצבאית נושאת כיום מחיר כבד על החברה הפלסטינית, ובמיוחד ברצועת עזה, בצל היקף ההשלכות שהותירה המלחמה, בעוד שהתנועה עומדת בפני אתגרים פוליטיים המתבטאים בצמצום מרחב הפעולה הפוליטי העומד לרשותה, הן ברמה הפנימית והן ברמה האזורית והבינלאומית. לדברי חאמד, האתגר העיקרי העומד בפני הנהגת אל-חיה לחמאס הוא בנייה מחדש של התנועה, שיקום האמון עם הסביבה העממית בעזה, והוכחה שהיא לא תקבל החלטות שיובילו לנטל נוסף על התושבים או יעכבו את מאמצי השיקום, בנוסף לניסוח מחדש של היחסים האזוריים בצל השינויים הנוכחיים. המשבר המורכב העומד בפני חמאס. חאמד רואה כי המשבר המורכב העומד בפני חמאס מתמקד בשלוש שאלות עיקריות: כיצד לפעול בסביבה בינלאומית הלוחצת לערער את נוכחותה הפוליטית והמנהלית, כיצד לבנות מחדש את הלגיטימציה הפנימית תוך שמירה על זהות התנועה, וכיצד להשיג איזון בין עקרונות ואינטרסים ובין זהות ופעולה פוליטית. חאמד מדגיש כי בחירת ח'ליל אל-חיה אינה מעידה על שינוי מהותי בגישת התנועה או ויתור על עקרונותיה האידיאולוגיים, או העדפת גישה אחת על חשבון אחרת, בהתחשב בכך שעקרונות אלה מהווים את בסיס קיומה, אך היא עשויה לפתוח מרחב גדול יותר לגמישות פוליטית מבלי לפגוע בכללים הבסיסיים שעליהם הוקמה חמאס, ומדגיש כי הצלחתו של אל-חיה בראשות הלשכה המדינית של חמאס תלויה ביכולתו לבנות מחדש את הגישה הפוליטית של התנועה. היכולת לחדש את ההנהגה ולשמור על המוסדות. הסופר והאנליסט הפוליטי סרי סמור מסביר כי בחירת אל-חיה ליו"ר חדש של הלשכה המדינית של תנועת חמאס נושאת משמעויות ארגוניות ופוליטיות רבות, שהבולטת בהן היא אישור יכולתה של התנועה לחדש את הנהגתה ולשמור על מוסדותיה למרות חיסול מספר רב ממנהיגיה בשורה הראשונה, בנוסף לאלפי מנהיגים, פעילים וחברי הלשכה המדינית, ורואה כי קיום הבחירות בתנאים אלה שולח מסר שהתנועה עדיין מסוגלת לייצר הנהגה חדשה על פי מערכתה הפנימית. תהליך הבחירות בתנאים חריגים. סמור מציין כי תהליך הבחירות התקיים בתנאים חריגים, שכן לא ניתן היה לארגן אותו באופן טבעי בגדה המערבית עקב הצעדים הישראליים, וכן לא ניתן היה לשתף אסירים עקב ניתוקם מהעולם החיצון, בעוד שההכנות התקיימו ברצועת עזה למרות קשיי התנאים הביטחוניים, כך שעיקר ההשתתפות נשאר בחוץ, מה שאפשר את השלמת תהליך הבחירות והצבת הנהגה חדשה. סמור מציין כי בחירת אל-חיה משקפת את המשך נוכחותה של רצועת עזה בהנהגת התנועה, לאחר אסמאעיל הנייה ויחיא סינוואר, ומציין כי אל-חיה מייצג הנהגה שיצאה מתוך עזה וחיה את תנאיה, למרות מגוריו הנוכחיים בחוץ, בניגוד לדפוס הנהגת החוץ שניהלה את הלשכה המדינית מאז תחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, מה שמעניק לו ייחודיות פוליטית וארגונית. הוא רואה כי לאל-חיה יש מעמד סמלי בתוך התנועה והחברה הפלסטינית, שכן הוא עבר מספר ניסיונות התנקשות בעזה ובדוחא, וכן איבד בנים, נכדים וקרובי משפחה בתחנות שונות, מה שהופך אותו קרוב לסבלם של הפלסטינים ולחווייתם היומיומית, ומחזק את נוכחותו בקרב הרחוב העזתי, כולל בקרב שכבות שאינן שייכות לתנועת חמאס. סמור מסביר כי בולטותו של אל-חיה בשלב הקודם כמנהיג משלחת המשא ומתן העניקה לו ניסיון רחב בניהול משא ומתן עקיף עם ישראל, ובתקשורת עם מתווכים, ובראשם מצרים וקטאר, בנוסף לפגישותיו עם שליחים אמריקאים וזרים, מה שהופך אותו לבעל רשת קשרים פוליטיים שהנהגת התנועה זקוקה להם בשלב הבא. התחרות בין משעל לאל-חיה. סמור דן בניתוחים הקושרים את התחרות בין ח'ליל אל-חיה לח'אלד משעל לצירים אזוריים, ומסביר כי חלק מהחוגים הישראליים והערביים מתארים את אל-חיה כקרוב יותר לאיראן, בעוד שמשעל מסווג כקרוב יותר לטורקיה וקטאר, אך סמור רואה כי טענה זו כוללת הגזמה ואינה משקפת את המציאות של מדיניות חמאס. סמור מדגיש כי תנועת חמאס בנתה את יחסיה החיצוניים בהתאם לדרישות הסכסוך, ולא הייתה כפופה למדינה כלשהי, וכן שמרה על יחסים עם גורמים אזוריים רבים, תוך המשך קבלת כל תמיכה בלתי מותנית המשרתת את הסוגיה הפלסטינית. לדברי סמור, אל-חיה נהנה מיחסים טובים עם איראן וטורקיה כאחד, ורואה כי יחסיו עם טהראן טובים יותר מיחסיו של ח'אלד משעל עמה, אשר ידעו מתיחות בשלבים קודמים בתקופת המהפכה הסורית, ומציין כי אל-חיה הצליח לשמור על איזון יחסיו האזוריים, מה שמחזק את נוכחותו הפוליטית בתוך התנועה ומחוצה לה. סמור רואה כי הרחוב העזתי קיבל יותר את בחירת אל-חיה, בהתחשב בכך שהוא חי בתוך הרצועה ושותף לסבל תושביה, בעוד שמשעל נקשר בתודעה העממית להנהגת החוץ, למרות ההיסטוריה המנהיגותית הארוכה שלו, ומדגיש כי התנועה אינה מנוהלת על ידי אדם אחד, אלא באמצעות מוסדות ומועצה קולקטיבית. האתגרים העיקריים העומדים בפני אל-חיה. סמור רואה כי האתגרים העיקריים מתבטאים באפשרות שאל-חיה ייחשף לניסיונות התנקשות ישראליים, בנוסף למורכבות הזירה הפוליטית וההומניטרית ברצועת עזה, וכן שהתנועה עומדת בפני ביקורת עממית עקב המשך המלחמה והידרדרות תנאי המחיה, מה שמחייב אותה להוכיח את יכולתה לשפר את המציאות ההומניטרית, להבטיח הפסקת השמדת העם, להקל על הרעב, להשלים את השיקום, ולחדש את השירותים הבסיסיים, החינוך והנסיעות. הוא מציין כי תיק הפיוס הפלסטיני יישאר על הפרק בעוצמה, בצל המשך ההתנחלויות הישראליות והצורך הגובר בארגון הבית הפלסטיני הפנימי, כאשר השאלות נשארות פתוחות לגבי סיכויי השגת הסכמה אמיתית בין תנועות פתח וחמאס. סמור מציין כי הנהגת תנועת חמאס תעמוד בפני אתגרים הקשורים למקום מושבה וליחסיה האזוריים, במיוחד עם הסלמת המתיחות בין ארצות הברית לאיראן, ואפשרות שדוחא תיחשף ללחצים אמריקאים בנוגע לאירוח הנהגת חמאס, ומה שזה עשוי להטיל ממשוואות פוליטיות מורכבות בניהול היחסים עם קטאר, איראן ושאר המדינות הערביות. סמור מדגיש כי העדיפות העליונה העומדת בפני ההנהגה החדשה אינה טמונה בתיקים הפוליטיים אלא בהצלת המצב ההומניטרי הקטסטרופלי ברצועת עזה, ופעולה להפסקת הפעולות הצבאיות וההתנקשויות, והכנת התנאים לשיקום וחזרה לחיים נורמליים, ומדגיש כי הצלחת התנועה בהשגת כל התקדמות מוחשית בחיי האזרחים תהיה המבחן האמיתי להנהגתה החדשה. חשיבות השלמת הבחירות בשלב קשה. הסופר והאנליסט הפוליטי נהאד אבו ע'וש רואה כי המשמעות הבולטת ביותר של בחירת יו"ר חדש ללשכה המדינית של תנועת חמאס מתבטאת בהשלמת התהליך הדמוקרטי הארגוני הפנימי של התנועה עד סופו, למרות הנסיבות החריגות והקשות שעמדו בפני הנהגתה במקומות שונים. אבו ע'וש מסביר כי כל מנהיגי התנועה היו ועדיין חשופים לפגיעה ישראלית, בין אם באמצעות חיסולים וחיסול ישיר שפגעו במספר ממנהיגיה הבולטים גם לאחר חתימת הסכם הפסקת האש, ובין אם באמצעות מסעות מעצרים ורדיפות המכוונים למנהיגי התנועה ופעליה בגדה המערבית. אבו ע'וש מדגיש כי תנאים אלה התרחשו במקביל למצב הטרגי שבו שרויה רצועת עזה, בנוסף לקשיי התקשורת ומגבלות התנועה והשהייה הפומבית של מנהיגי חמאס במקומות שהותם. אבו ע'וש רואה כי השלמת תהליך הבחירות הפנימיות בתנאים אלה מהווה הוכחה לחיוניותה של התנועה, ולחשיבות שמירה על מנגנוניה הארגוניים והדמוקרטיים, אף שניתן היה לפנות לנוסחאות הנהגה זמניות המתאימות למצב החירום שבו שרויה התנועה והעם הפלסטיני בכלל. חשיבות אל-חיה בשלב הנוכחי. אבו ע'וש מציין כי בחירת אל-חיה מייצגת בחירה באישיות שתמלא אחת מהמשימות המורכבות ביותר בצל האתגרים הנוכחיים, ומציין כי אל-חיה הוביל את התנועה בפועל בשנתיים האחרונות, מאז חיסול אסמאעיל הנייה ביולי 2024, ולאחר מכן חיסול יחיא סינוואר באוקטובר של אותה שנה. אבו ע'וש מסביר כי אל-חיה משלב את המימד ההקרבתי האישי, בהתחשב בכך שנחשף לפגיעה ישירה ואיבד את ארבעת בניו, ובין היותו אחד מבני רצועת עזה, זירת העימות העיקרית במהלך המלחמה, בנוסף לניסיונו בניהול היחסים הערביים והאסלאמיים, ופיקוחו על תיק המשא ומתן, מה שהפך אותו בקשר ישיר עם מנהיגי התנועה והפלגים הפלסטיניים והמתווכים הערבים ואף נציגי הממשל האמריקאי. לדברי אבו ע'וש, בחירת אל-חיה משקפת חיזוק הקו הפוליטי והמאבקי שאומץ על ידי חמאס בשנים האחרונות, וחותכת את הדרך לניסיונות לשנות את מסלול התנועה באופן מהותי או לדחוף אותה לכיוונים אזוריים חדשים במטרה להגביר את קבלתה על ידי ארצות הברית או המערכת הערבית הרשמית. אתגרים גדולים בפני אל-חיה. אבו ע'וש מדגיש כי האתגרים העומדים בפני אל-חיה וחמאס גדולים, וכוללים את המשך המלחמה והמצב ההומניטרי בעזה, ותוכניות הכיבוש הקשורות לעקירה, בנוסף לניסיונות לערער את לגיטימיות התנועה ולדרוש את פירוק מבניה הפוליטיים, הצבאיים והארגוניים. אך אבו ע'וש מדגיש כי סילוק חמאס כזרם פוליטי אינו אפשרי, בהתחשב בכך שהיא חלק מהרקמה הלאומית הפלסטינית, בדומה לתנועת פתח ושאר הפלגים. אבו ע'וש מדגיש כי השלב הבא דורש בנייה מחדש של המערכת הפוליטית הפלסטינית על בסיס שותפות לאומית ונשיאת אחריות, ומציין כי האחריות להתגברות על השלב הנוכחי מוטלת על כל התנועה הלאומית, עם הצורך למצוא נוסחה שתבטיח את השתתפות חמאס באתגרים הבאים, ובראשם הבחירות, ללא סילוק או יציאה מהמשוואה הלאומית. דבקות חמאס בנשקה. הסופרת והאנליסטית הפוליטית ד"ר רהאם עודה רואה כי בחירת אל-חיה ליו"ר הלשכה המדינית של תנועת חמאס נושאת משמעויות פוליטיות וארגוניות המשקפות את דבקות התנועה באופציית ההתנגדות המזוינת ואי נסיגה ממנה, ורואה כי אל-חיה נחשב לאחד ממנהיגי התנועה הבולטים התומכים בגישה זו, ומאמין בצורך בשיקום היכולות הצבאיות של חמאס והשלמת פרויקט ההתנגדות נגד ישראל בכל השטחים הפלסטיניים, ולא רק ברצועת עזה. עודה מסבירה כי אל-חיה תומך בהמשך הברית עם איראן כתומכת במימון וחימוש התנועה, ורואה כי בחירתו שולחת מסר לישראל ול"מועצת השלום" שחמאס לא תוותר על נשקה, ותמשיך לדבוק באופציית ההתנגדות המזוינת, בנוסף להתעקשות על ניהול התיק הביטחוני ברצועת עזה גם במקרה של שינויים ברמת הממשלה, מה שמשקף מגמה מחמירה יותר בניהול התיק הביטחוני, כולל לחימה בסוכנים ובקבוצות חמושות המשתפות פעולה עם צבא ישראל. היא מציינת כי בחירת אל-חיה מייצגת גם מסר הערכה מחברי התנועה לאישיות שנחשפה לניסיון התנקשות ישראלי בקטאר ושרדה אותו, וכן איבדה את בניה כתוצאה מהפצצות ישראליות, מה שחיזק את מעמדה בתוך התנועה, ומאמינה כי אל-חיה עומד בפני אתגרים אישיים המתבטאים בהישארותו בראש רשימת החיסולים הישראלית. עודה מציינת את קיומם של אתגרים אזוריים, בצל עיסוקה של איראן בעימותה עם ארצות הברית ומה שמלווה אותו מלחצים ומצור, מה שעלול להשפיע על עתיד מימון התנועה ובנייה מחדש של יכולותיה הצבאיות, בנוסף לאתגרים בינלאומיים הקשורים ללחצים שמנהיגה "מועצת השלום" כדי לפרק את חמאס מנשקה ומסמכויותיה הממשלתיות והביטחוניות ברצועת עזה. אתגרים בפני האסון ההומניטרי של הרצועה. עודה סבורה כי התנועה עומדת גם בפני אתגרים מקומיים המתבטאים באסון ההומניטרי והקריסה הכלכלית ברצועת עזה, ומה שנובע מהם מקשיים בגיוס וגיוס פעילים חדשים, בצל מימון מוגבל ועיסוק הצעירים במשברי מחיה, ורואה כי נתונים אלה הופכים את סיכויי בנייה מחדש של התנועה ככוח חמוש למורכבים יותר בשלב הבא. היא מציינת את קיומם של אתגרים בפני חמאס הנובעים מהמשך השליטה הישראלית על רצועת עזה והרחבת "האזור הצהוב", והמשך הפגיעה בפעילי ביטחון של חמאס. המשך מרכזיות עזה במבנה התנועה ובהחלטותיה. הסופר והאנליסט הפוליטי טלאל עוואקל מסביר כי בחירת יו"ר ללשכה המדינית של תנועת חמאס משקפת את המשך מרכזיות רצועת עזה במבנה התנועה ובהחלטותיה האסטרטגיות, וזהו המשך לגישה שהחלה עם בחירת המנוח אסמאעיל הנייה בקדנציה הקודמת. עוואקל רואה כי מגמה זו אינה קשורה רק לכובד הארגוני של עזה ומאזני הכוחות בתוך התנועה, אלא גם לתפקידה כזירת העימות הישיר עם הכיבוש ומרכז הנוכחות והיעילות הצבאית של חמאס, מה שהתגלם בבירור מאז השבעה באוקטובר 2023 ועד היום. עוואקל מסביר כי בחירת אל-חיה נושאת משמעויות פוליטיות וארגוניות חשובות, שהבולטת בהן היא התעקשות התנועה לשמור על דרכה הדמוקרטית הפנימית בבחירת מוסדותיה והנהגתה, למרות הנסיבות החריגות שהיא עוברת עקב המלחמה וחיסול מספר ממנהיגיה, ומציין כי תהליך הבחירות הגיע בהקשר הקשור לחישובים שהקדישו את העברת מרכז ההחלטות לפנים הפלסטיני, ובמיוחד לעזה. עוואקל רואה כי לאל-חיה יש את הכישורים הנדרשים לתפקיד, לאחר שאיבד מספר מבני משפחתו ובניו עקב פגיעת הכיבוש, וכן הוביל את תיק המשא ומתן בשלב הקודם, והפגין עמידות בדבקות באסטרטגיה של התנועה וניהול תיקיה הפוליטיים. עוואקל מדגיש כי ההנהגה החדשה תעמוד בפני אתגרים גדולים הקשורים לאתגרי המצב הפלסטיני הפנימי, וניהול הסכסוך עם הכיבוש, בנוסף למורכבות האזורית והחיצונית, וכן לאחריות המוטלת על התנועה כלפי האסון ההומניטרי המתגבר ברצועת עזה, ומה שהוא מטיל מנטל פוליטי והומניטרי בשלב הבא. ארגון השורות בפרק זמן קצר. הסופר והאנליסט הפוליטי סלימאן בשאראת מדגיש כי בחירת אל-חיה ליו"ר הלשכה המדינית של תנועת חמאס נושאת משמעויות רבות, שהבולטת בהן היא יכולתה של התנועה לארגן מחדש את שורותיה בפרק זמן קצר, ורואה כי זה מהווה אתגר גדול ומסר שהתנועה רצתה להעביר לגורמים הפלסטיניים, האזוריים והבינלאומיים השונים. בשאראת מסביר כי חמאס רצתה באמצעות ארגון מחדש של מבנה מוסדותיה לאשר את יכולתה לשמור על לכידותה והמשך פעילותה, גם במקרה של היעדרות של מי ממנהיגיה, ומציין כי צעד זה משקף את יכולתה של התנועה להתמודד עם שינויים ונסיבות חירום ולבנות מחדש את מוסדותיה הפנימיים במהירות. הוא מציין כי בחירת יו"ר הלשכה המדינית בעיתוי זה מעידה גם על הבנת חמאס את אופי השלב הבא, הדורש הסדרים פוליטיים מקבילים, ומציין כי תהליך בחירת יו"ר הלשכה המדינית לא היה רק הליך ארגוני, אלא הגיע בהקשר של היערכות לשלב הנושא אתגרים פוליטיים גדולים. בשאראת מציין כי בחירת ח'ליל אל-חיה נושאת משמעות הקשורה לנוכחות ולכובד של מנהיגי רצועת עזה, בחוגי קבלת ההחלטות בתוך התנועה. לדברי בשאראת, מסלול בחירת אסמאעיל הנייה, ולאחר מכן יחיא סינוואר, ועד לח'ליל אל-חיה, משקף נוכחות גוברת של מנהיגים הקשורים לרצועת עזה, ויכולתם להשפיע על כיווני התנועה והחלטותיה. ניסיון לשמור על מצב של איזון. בשאראת מסביר כי בחירת אל-חיה עשויה להיות קשורה גם לרצונה של חמאס שלא לאמץ עמדות מוקדמות או להכריע את כיווניה העתידיים, ומסביר כי ח'אלד משעל כיהן כיו"ר הלשכה המדינית לתקופות רבות, והיו קריאות ועמדות שונות לגבי אופן ניהולו וכיווניו, בעוד שבחירת אל-חיה מייצגת ניסיון לשמור על מצב של איזון ולא להציב את התנועה במסגרת פוליטית מוגדרת מראש. הוא מציין כי חמאס עדיין לא הכריעה את אופי כיווניה הבאים, בין אם לכיוון גישה פוליטית פרגמטית יותר או לכיוון החמרה נוספת בעמדותיה, במיוחד בצל קיומם של זרמים בתוך התנועה, ביניהם הזרם הצבאי הנחשב קרוב יותר לציר ההתנגדות ולאיראן. בשאראת מדגיש כי בפני הנהגת חמאס החדשה עומדים אתגרים גדולים, שהבולטים בהם הם המציאות ההומניטרית והפוליטית הפלסטינית, ואופי השלב הבא של הסוגיה הפלסטינית, בנוסף לאתגר הקשור לשמירה על איזון בין הזרמים השונים בתוך התנועה, ובמיוחד בין מנהיגי הפנים והחוץ.