הבחירות לפרלמנט ... מסר המאשר את המשך דרך הרפורמה למרות האתגרים

ד"ר טאלב עוואד: הבחירות הקרובות יעמדו בפני אתגרים גדולים לאור העובדה שעברו למעלה מ-20 שנה מאז הבחירות האחרונות למועצה המחוקקת, מה שהופך אותן לתחנה יוצאת דופן. עארף ג'פאל: עיתוי פרסום הצו לפני פגישת התורמים בבריסל עשוי לשאת מסר לגורמים התורמים לגבי המשך מסלול הרפורמה הפוליטית. ג'יהאד חרב: אי-התאמה בין הבחירות לנשיאות ולפרלמנט מונעת מהנשיא ומה'פרלמנט' לגיטימציה מחודשת ומעלה את העלות על קופת הרשות והמועמדים. ד"ר דלאל עריקאת: הבחירות אינן בחירה פוליטית או מענק, אלא זכות חוקתית והזדמנות לחיזוק הפרויקט הלאומי ולשיפור רמת הייצוג הפלסטיני. עווני אל-משני: פרסום הצו הקובע את מועד הבחירות לפרלמנט אינו מהווה ערובה לקיומן, שכן ניסיונות קודמים הראו אפשרות לחזור בהם מהחלטות דומות. ניהאד אבו גוש: הצלחת הבחירות דורשת קיומן באווירה של יושרה ושוויון הזדמנויות, ובמסגרת חוק בחירות הנהנה מהסכמה של רוב הכוחות הפוליטיים והחברתיים. רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" – לאחר למעלה משני עשורים של היעדרות הבחירות לפרלמנט, הצו הנשיאותי שקבע את ה-28 בנובמבר/תשרי השני הבא כמועד להצבעה, החזיר את תיק חידוש הלגיטימציה לחזית הזירה הפוליטית, בתוך הסכמה על חשיבות ההתחייבות כפתח להפעלה מחדש של המוסדות, בתוך חששות לגבי סיכויי השלמת הבחירות לאור מורכבות ירושלים ורצועת עזה והמציאות הפוליטית והביטחונית. קריאות של מומחים, חוקרים ואנליסטים פוליטיים, בשיחות נפרדות עם "", מסכימות כי השלמת המסגרת המשפטית אינה מספיקה לבדה כדי להבטיח את קיום הבחירות, שכן נותרה הטיפול באתגרים הפוליטיים והלוגיסטיים, השקת דיאלוג לאומי, והבטחת השתתפות ירושלים ועזה, גורמים מכריעים המונעים חזרה על תרחיש ביטול הבחירות בשנת 2021, בתוך קריאות לספק סביבה דמוקרטית המבטיחה יושרה ושוויון הזדמנויות. בעוד שחלק רואים בצו ביטוי למגמה להחיות את המסלול הדמוקרטי ולהחזיר את האמון במוסדות, אחרים מעלים שאלות לגבי ההפרדה בין הבחירות לפרלמנט ולנשיאות, ומידת הקשר בין השלמת ההתחייבויות להתפתחויות הפוליטיות הפנימיות והחיצוניות, תוך הדגשה כי הצלחת התהליך האלקטורלי תישאר תלויה ברצון הפוליטי ובהסכמה הלאומית ובהסרת המכשולים בשטח. השלמת המערכת המשפטית המסדירה: ראש מועצת המנהלים של המרכז הערבי לדמוקרטיה ובחירות והמומחה האזורי לענייני בחירות, ד"ר טאלב עוואד, מאשר כי הצו הנשיאותי הקובע את ה-28 בנובמבר/תשרי השני הבא כמועד לקיום הבחירות לפרלמנט מייצג השלמה למועד שהוסכם עליו בעבר לקיום הבחירות בתחילת אותו חודש. הוא מסביר כי פרסום הצו משמעו השלמת המערכת המשפטית המסדירה את תהליך הבחירות, לאחר אימוץ חוק הבחירות שפורסם בהחלטה בחוק מספר (1) לשנת 2007 ותיקוניו בשנים 2021 ו-2026, וכעת העיניים נשואות לוועדת הבחירות המרכזית להכרזת לוח הזמנים הכולל את שלבי ההתמודדות, התעמולה וההליכים הביצועיים עד ליום ההצבעה. אתגרים פוליטיים ולוגיסטיים גדולים: עוואד מציין כי הבחירות הקרובות יעמדו בפני אתגרים פוליטיים ולוגיסטיים גדולים, לאור העובדה שעברו למעלה מ-20 שנה מאז הבחירות האחרונות למועצה המחוקקת, מה שהופך אותן לתחנה יוצאת דופן שבה ייכנס דור חדש של פלסטינים לתהליך הבחירות לראשונה. הוא מסביר כי למעלה מ-55% מהמצביעים יהיו מקבוצה זו, בעוד שמספר הרשומים כיום בגדה המערבית וברצועת עזה, כולל ירושלים, עומד על כ-2.6 מיליון מצביעים, עם ציפייה לעלייה למעל 2.9 מיליון, והוא מעריך כי שיעור ההשתתפות יגיע לכשני מיליון מצביעים אם כל הכוחות והפעילויות הפוליטיות ישתתפו. עוואד מציין כי תיקון חוק הבחירות והורדת אחוז החסימה ל-1% פותח את הדרך לרשימות המקבלות שווי ערך לשני מושבים במועצה המחוקקת המונה 200 חברים לזכות בייצוג, ורואה כי ארבעת החודשים הקרובים דורשים מאמצים אינטנסיביים מהמפלגות, מוסדות החברה האזרחית ואמצעי התקשורת להצלחת תהליך הבחירות לאחר שנים ארוכות של הפסקה. אינדיקטורים נוכחיים וחיזוק סיכויי קיום הבחירות: עוואד רואה כי האינדיקטורים הנוכחיים מחזקים את סיכויי קיום הבחירות, ומציין כי הצו הנוכחי הוא ה"שלישי" לאחר צווים משנת 2009 ו-2021 שלא הובילו לקיום בחירות. עוואד רואה כי ההתחייבות הפעם שונה, מכיוון שכולם מדגישים את חשיבות המשך הדרך, ומציין כי הבחירות אינן מוקדמות אלא התחייבות חוקתית ומשפטית שביצועה התעכב מאז שנת 2010, כלומר למעלה משישה עשר שנים. שינויים חשובים: בנוגע לבחירות למועצה הלאומית, עוואד מסביר כי חברי המועצה המחוקקת הנבחרים הופכים מכוח החוק לחברים במועצה הלאומית הפלסטינית, ומדגיש את חשיבות ההשתתפות הרחבה, במיוחד של צעירים ונשים. עוואד מציין כי החוק חיזק את ייצוג הנשים, והוריד את גיל ההתמודדות לצעירים, ומביע תקווה כי הרשימות האלקטורליות יקצו לפחות רבע ממועמדיהן לקבוצת הצעירים מתחת לגיל שלושים וחמש כדי לחזק את נוכחותם בחיים הפוליטיים. אפשרות קיום ה"נשיאותיות" במרץ הבא: בנוגע לבחירות לנשיאות, עוואד מסביר כי מוסדות החברה האזרחית העדיפו לקיים את הבחירות לפרלמנט ולנשיאות במקביל או בצו אחד, אולם קביעת קיומן במהלך הרבע הראשון של שנת 2027, הופכת את סוף חודש מרץ הבא למועד הסביר ביותר. עוואד קורא לפרסם צו מיוחד לבחירות לנשיאות במהלך חודשי ספטמבר או אוקטובר הבאים, ולא להמתין לאחר סיום הבחירות לפרלמנט, כדי להדגיש את הקשר בין שתי ההתחייבויות מבחינה משפטית ופוליטית. חשיבות הטיפול בסיבות לביטולן לפני 5 שנים: מנהל המרכז הערבי לדמוקרטיה ובחירות, עארף ג'פאל, מדגיש כי פרסום הצו הנשיאותי הקובע את ה-28 בנובמבר הבא כמועד לבחירות לפרלמנט מייצג צעד משפטי המחזיר את הזכות לאזרחים לגשת לקלפיות, אולם קיום הבחירות אינו קשור רק לצו, אלא לטיפול בסיבות שמנעו את קיומן בשנת 2021, ובראשן תיקי ירושלים ורצועת עזה. הוא מסביר כי התנאים שהובילו לביטול הבחירות בשנת 2021 עדיין קיימים, במידה רבה, ומציין כי אין אישורים לגבי הבטחת קיום הבחירות בירושלים, בנוסף למורכבות המצב ברצועת עזה לאחר המלחמה, ומה שהיא מחייבת מבחינת השקת דיאלוג לאומי הכולל את הכוחות הפוליטיים ותושבי הרצועה כדי לדון במנגנוני ארגון תהליך הבחירות לאור המציאות החדשה, כולל סוגיות מנהליות וביטחוניות ואזורים הנתונים לשליטה ישראלית ואתגרים שונים בשטח. אזהרה מפני חזרה על ניסיון שנת 2021: ג'פאל מדגיש כי יש להתייחס לפרסום הצו כנקודת מוצא להכנה רצינית לבחירות, תוך עבודה על הסרת המכשולים באמצעות הסכמה פוליטית הקובעת כיצד להתמודד עם האתגרים הבסיסיים, ומזהיר מפני חזרה על ניסיון שנת 2021 אם ההחלטות יישארו חד-צדדיות. הוא מאשר כי הסכמה קולקטיבית על חלופות, במיוחד אם תימנע ההצבעה בירושלים, הופכת את כל הצדדים לשותפים בנטל האחריות, ומאשר כי הבחירות נשארות אפשריות אם קיים רצון אמיתי לקיימן. ג'פאל מציין כי עיתוי פרסום הצו, לפני פגישת התורמים בבריסל, עשוי לשאת מסר לגורמים התורמים לגבי המשך מסלול הרפורמה הפוליטית, ומציין כי האיחוד האירופי המשיך לתמוך בקיום הבחירות גם לאחר ביטולן בשנת 2021, בעוד שרמת המעורבות של ארצות הברית בתמיכה בבחירות כיום עדיין אינה ברורה, למרות שלוושינגטון היה תפקיד בהכנת התנאים לקיום בחירות בשנת 2006. בנוגע להכרזה על קיום הבחירות לנשיאות במהלך הרבע הראשון של שנת 2027, ג'פאל מסביר כי מוסדות החברה האזרחית והקואליציה האזרחית לבחירות דרשו לקיים את הבחירות לפרלמנט ולנשיאות במקביל, בהתאם לחוק, ורואה כי ההפרדה בין שתי ההתחייבויות ואי-קביעת מועד מדויק לבחירות לנשיאות עשויה להתפרש כהמתנה לתוצאות הבחירות לפרלמנט לפני המעבר לשלב הבא. ג'פאל מאשר כי הפלסטינים נעדרו מהבחירות למעלה מעשרים שנה, וכי החזרת האמון במוסדות הלאומיים יכולה להתממש רק באמצעות בחירות מקיפות שבהן כולם משתתפים ומבטאות את הרצון העממי. הכרח לשמירה על אחדות המערכת הפוליטית: מנהל מרכז "ת'אבת" למחקרים וסקרים, וחוקר בענייני ממשל ופוליטיקה, ג'יהאד חרב, מדגיש כי קיום הבחירות הפלסטיניות מייצג התחייבות לאומית וחוקתית, בנוסף להיותו הכרח לשמירה על אחדות המערכת הפוליטית ומניעת הפרדת רצועת עזה מהגדה המערבית, לאור ההתפתחויות הקשורות להחלטת מועצת הביטחון מספר 2803 ואפשרויות המשך ניהול מעבר בינלאומי ברצועת עזה, בנוסף לתנאים אמריקאים הקשורים לחזרת הרצועה לניהול הרשות הפלסטינית לאחר יישום רפורמות שקריטריוניהן עדיין אינם ברורים. חרב מסביר כי אפשרות קיום הבחירות קשורה לתשובות ברורות מההנהגה הפלסטינית לגבי מנגנוני ארגון ההצבעה בירושלים וברצועת עזה, כדי שלא יחזור על עצמו ניסיון שנת 2021, כאשר הבחירות בוטלו בשלביהן האחרונים עקב אי-הגעה למנגנון לקיומן בירושלים על פי פרוטוקול הבחירות שנחתם בשנת 1995, הקובע הצבעה של כשישה אלף תושבי ירושלים בסניפי הדואר והיתר לקמפיין בחירות בתוך העיר ירושלים. חרב מסביר כי קיימות שאלות מהותיות הקשורות למצב ברצועת עזה, ובראשן הגורם שיפקח על תהליך הבחירות, והאם הרשות הקיימת שם, בין אם ועדת טכנוקרטים או תנועת חמאס, תסכים לארגן את הבחירות ללא הבנות פוליטיות ברורות לגבי מנגנוני היישום והגנת הקלפיות, בנוסף לשאלה האם ישראל תאפשר הכנסת חומרי בחירות, ויכולתה של ועדת הבחירות המרכזית לעדכן את פנקס הבוחרים לאחר ההרס הנרחב ותנועת העקורים בתוך הרצועה. סוגיות הדורשות הכרעה מוקדמת: חרב רואה כי סוגיות פוליטיות, טכניות ולוגיסטיות אלו דורשות הכרעה מוקדמת, ומזהיר מפני השארתן לשלבים האחרונים, שכן הדבר עלול לאיים בכישלון תהליך הבחירות. חרב רואה כי אי-קיום הבחירות לנשיאות ולפרלמנט במקביל הייתה החלטה לא מוצלחת, מכיוון שהיא מונעת מהנשיא ומהמועצה המחוקקת לגיטימציה מחודשת בו-זמנית, ומעלה את העלות הכספית על קופת הרשות והמועמדים, בנוסף לכך שהתאמה בין שתי ההתחייבויות מחזקת את הרמוניית בחירות הבוחרים. אי-קביעת מועד ברור לבחירות לנשיאות מעוררת ספקות: חרב רואה כי אי-קביעת מועד מדויק לבחירות לנשיאות, והסתפקות בהתייחסות לרבע הראשון של שנת 2027, מעוררת ספקות בקרב הפלסטינים, ורואה כי קביעת התאריך באותו צו הייתה מחזקת את האמון בתהליך הבחירות, למרות קיומה של התחייבות מוצהרת מהנשיא מחמוד עבאס לקיימן במהלך תקופה זו. הוא מציין כי המסר של אי-התאמה בין הבחירות לנשיאות ולפרלמנט הוא שגורל הבחירות לנשיאות יישאר קשור להצלחת קיום הבחירות לפרלמנט והתגברות על אתגרי ירושלים ורצועת עזה. החייאת המסלול הדמוקרטי לאחר כשני עשורים: ד"ר דלאל עריקאת, חברת המועצה המהפכנית של תנועת פתח ופרופסור לדיפלומטיה ופתרון סכסוכים באוניברסיטה הערבית האמריקאית, רואה כי הצו הנשיאותי הקובע את ה-28 בנובמבר 2026 כמועד לקיום הבחירות לפרלמנט מייצג צעד פוליטי וחוקתי חשוב לקראת פנייה לעם הפלסטיני כמקור הלגיטימציה, והחייאת המסלול הדמוקרטי לאחר כשני עשורים של היעדרות הבחירות לפרלמנט. היא מדגישה כי קיומם של מוסדות השואבים את לגיטימיותם מהרצון העממי מהווה הכרח לאומי בתוך השלבים המסוכנים ביותר שעוברת הסוגיה הפלסטינית. בנייה מחדש של הלגיטימציה הפלסטינית: עריקאת מסבירה כי הצו נכלל במסלול רחב יותר שמטרתו בנייה מחדש של הלגיטימציה הפלסטינית, והבטחת זכות האזרחים להשתתפות פוליטית ובחירת נציגיהם, בנוסף להפעלה מחדש של הרשות המחוקקת. עריקאת רואה כי הבחירות אינן בחירה פוליטית או מענק מכל צד, אלא זכות חוקתית מקורית של העם הפלסטיני, והזדמנות לחיזוק הפרויקט הלאומי לשחרור ולשיפור רמת הייצוג הפלסטיני על בסיסים מאוחדים ולאומיים. אתגרים גדולים: עריקאת רואה כי המעבר מפרסום הצו לקיום הבחירות בפועל עומד בפני אתגרים גדולים, ומסבירה כי הצלחת תהליך הבחירות קשורה לקיומו של רצון לאומי מאוחד, והבטחת השתתפות הפלסטינים במזרח ירושלים, ואפשרות ארגון הבחירות ברצועת עזה, בנוסף לאי-הפרעה של הכיבוש הישראלי לתהליך הבחירות כפי שקרה בתחנות קודמות. עריקאת מדגישה כי הקהילה הבינלאומית נדרשת לשאת באחריותה ולהפעיל לחץ על ישראל כדי להבטיח את יכולתם של הפלסטינים לממש את זכותם הדמוקרטית, במיוחד בעיר ירושלים. עריקאת מאשרת כי אם הבחירות יעמדו בפני מכשולים, הדבר צריך להפוך למאבק פוליטי, עממי, משפטי ודיפלומטי שבו ינוצלו כלים שונים כדי להבטיח את קיומן ולחשוף את הגורם המעכב את המסלול הדמוקרטי הפלסטיני. חשיבות חידוש כל המוסדות: בנוגע למה שכלל הצו בקביעת מועד לקיום הבחירות לנשיאות במהלך הרבע הראשון של שנת 2027, עריקאת רואה כי צעד זה משקף קיומה של חזון אינטגרטיבי לחידוש הלגיטימציות החוקתיות ואי-הסתפקות בבחירת מועצה מחוקקת. עריקאת מציינת כי השלמת הלגיטימציה בכל מערכת פוליטית דורשת חידוש כל המוסדות על פי הוראות החוק, מה שתורם לחיזוק אמון האזרחים במוסדות השלטון. עריקאת מביעה תקווה לקיום הבחירות לנשיאות במועדן, ורואה כי הקלפיות מייצגות את הדרך הטבעית והדמוקרטית לחידוש הלגיטימציה והעברת השלטון וחיזוק עמידות המערכת הפוליטית הפלסטינית מול אתגרים פנימיים וחיצוניים. עריקאת מאשרת כי יישום התחייבות זו נשאר קשור להמשך המלחמה, עמדת הכיבוש הישראלי, ואפשרות קיום הבחירות בכל השטחים הפלסטיניים כולל ירושלים ורצועת עזה, בנוסף ליכולת הכוחות הפוליטיים לנהל את התחרות במסגרת כללים דמוקרטיים השומרים על האחדות הלאומית. עריקאת מדגישה כי הדיאלוג הלאומי והבחירות הם מסלולים משלימים, וכי פלסטין זקוקה בשלב זה למוסדות חזקים ולגיטימציה דמוקרטית ואחדות לאומית, מכיוון שהכיבוש הוא המרוויח הראשון מהמשך הפיצול ועיכוב המסלול הדמוקרטי. קביעת הבחירות לפרלמנט אינה מהווה ערובה לקיומן: הסופר והאנליסט הפוליטי עווני אל-משני רואה כי פרסום הצו הנשיאותי הקובע את מועד הבחירות לפרלמנט אינו מהווה ערובה לקיומן, ומאשר כי ניסיונות קודמים הראו אפשרות לחזור בהם מהחלטות דומות בהתאם למשתנים המשפיעים על אינטרסי מקבל ההחלטות, ולא בהתבסס על כללים משפטיים או מוסדיים מחייבים. אל-משני מציין כי הכרזת מועד הבחירות ולאחר מכן חזרה ממנה בפעמים קודמות מקשה לקבוע בוודאות כי הצו הנוכחי יגיע לסיומו, לאור היעדר חוק או בית משפט חוקתי או אופוזיציה המסוגלת למנוע את ביטול הבחירות אם תתקבל החלטה כזו. הוא מציין כי דחיית הבחירות הקודמות הוסברה באי-הבטחת השתתפות תושבי ירושלים, ותוהה האם התנאים אכן השתנו באופן המאפשר את השתתפותם הפעם, או שמא מה שהשתנה הם אינטרסי מקבל ההחלטות או קיומם של גורמים ולחצים חיצוניים שאינו יכול להתעלם מהם. אל-משני רואה כי הגורם המכריע בקביעת מסלול הבחירות אינו אינטרסי העם הפלסטיני, אלא שיקולים אחרים, ורואה כי מה שקורה מייצג התייחדות בהחלטה הפוליטית וכיפוף של הטקסטים המשפטיים בהתאם לאינטרסים או ללחצים. כל התרחישים פתוחים: אל-משני מדגיש כי הבחירות במערכות דמוקרטיות מבוססות על כללים משפטיים יציבים הנהנים מכבוד ואינם כפופים למצבי רוח או לחישובים פוליטיים, ורואה כי המצב הפלסטיני שונה מכך, מה שהופך את כל התרחישים לפתוחים, בין אם מבחינת קיום הבחירות או דחייתן, בנוסף להמשך העמימות לגבי צורת הגושים האלקטורליים ובריתותיהם וסיכוייהם, גורמים שישפיעו ישירות על גורל תהליך הבחירות. האם אנו עומדים בפני בלון ניסוי? בנוגע להפרדה בין הבחירות לפרלמנט ולנשיאות, אל-משני רואה כי דחיית הבחירות לנשיאות בשלושה או ארבעה חודשים עשויה להיות אינדיקטור להתייחסות לבחירות לפרלמנט כ"בלון ניסוי" למדידת סיכויי הניצחון בבחירות לנשיאות. אל-משני רואה כי אם תוצאות הבחירות לפרלמנט יראו אינדיקטורים חיוביים למקבל ההחלטות, התהליך יושלם, אך אם יגיעו בניגוד לכך, ייתכן שהבחירות לנשיאות יבוטלו ויימצאו חלופות אחרות. אל-משני תוהה לגבי התועלת בארגון שני תהליכי הצבעה נפרדים בתוך תקופה קצרה לאור המשבר הפיננסי שבו שרויה הרשות הפלסטינית, ורואה כי קיום בחירות אחת היה חוסך הוצאה של עשרות מיליוני דולרים. הוא רואה כי מנגנון ניהול תיק זה אינו משקף העברה דמוקרטית של השלטון, אלא המשך של גישה שהובילה להישארות המערכת הפוליטית למעלה מעשרים שנה ללא בחירות. מציאות פלסטינית שברירית ביותר: הסופר והאנליסט הפוליטי ניהאד אבו גוש מאשר כי הצו הנשיאותי הנוגע לקיום הבחירות לפרלמנט מגיע בתוך מציאות פלסטינית שברירית ביותר, שנוצרה כתוצאה משילוב של שני גורמים עיקריים: הכיבוש הישראלי ופעולותיו ומלחמתו המתמשכת נגד העם הפלסטיני, בנוסף לדפוס הביצוע הפנימי שלווה בהתבטאויות של התייחדות, שחיתות ושלטון יחיד. אבו גוש רואה כי הדבר הוביל לעיוות מבנה המערכת הפוליטית ושיבוש מוסדותיה, כולל המועצה המחוקקת ומוסדות אש"ף, שלדעתו הפכו למבנים פורמליים המוזמנים בעת הצורך. אבו גוש מדגיש כי הבחירות לנשיאות ולפרלמנט יכולות להוות פתח לרפורמה ובנייה מחדש של השותפות הלאומית והפעלת המוסדות, אולם הן אינן מספיקות לבדן להשגת מטרות אלו, ומאשר כי הצלחתן דורשת קיומן באווירה של יושרה ושוויון הזדמנויות, ובמסגרת חוק בחירות הנהנה מהסכמה של רוב הכוחות הפוליטיים והחברתיים, מה שלדעתו לא הושג, שכן מועדי הבחירות וחוקיהן אושרו באמצעות צווים נשיאותיים והחלטות בחוק הרחק מתוצאות הדיאלוגים הלאומיים, ובאותה גישה שקדמה לבחירות שנת 2021 שבוטלו בטענה שישראל לא אפשרה את קיומן בירושלים, ותוהה האם ישראל הסכימה הפעם לקיימן בנובמבר 2026. הסתייגויות לגבי המסגרת המשפטית של הבחירות: אבו גוש מציין כי הכנת המסגרת המשפטית לבחירות לוותה במידה של בלבול, שהתבטאה במעבר מדיבור על בחירות למועצה הלאומית לבחירות לפרלמנט, ושינוי חלוקת המושבים בין הפנים לחוץ, בנוסף להמשך הסעיף המותנה בציות לתוכנית הפוליטית והלאומית של אש"ף, ורואה כי תנאי זה, למרות הקלה בניסוחו, משאיר את הדלת פתוחה לפרשנויות שעלולות להוביל להדרה של כוחות פוליטיים מרכזיים מההשתתפות. הוא רואה כי התאמה בין הבחירות הפלסטיניות לבחירות הישראליות מעוררת שאלות לאור המשך המלחמה והאיומים הישראליים בהרחבת הפעולות הצבאיות בעזה ובגדה המערבית, ותוהה האם קיימות ערובות אמיתיות לקיומן בתנאים נורמליים, במיוחד לאור המצב ההומניטרי הקשה ברצועת עזה, שם נמשכות ההפרות הישראליות, הרעב, המגפות ותנאי העקירה. אבו גוש רואה כי המשבר אינו מוגבל לניהול העניינים הפנימיים, אלא קשור גם לעובדה שהפלסטינים הם עם החי תחת כיבוש, מה שמחייב שילוב בין המאבק הלאומי למען חירות ועצמאות לבין בניית מערכת דמוקרטית. אבו גוש מאשר כי ללחצים החיצוניים, במיוחד האמריקאים, היה תפקיד בהעלאה מחדש של תיק הרפורמה והבחירות, אך הוא מטיל ספק במניעיהם, ורואה כי דמוקרטיה אמיתית אינה מצטמצמת לקיום בחירות חד פעמיות, אלא דורשת חירויות כלליות, עצמאות שיפוטית, הפרדת רשויות, חופש פעולה פוליטי, פלורליזם, פיקוח, אחריותיות, שקיפות ושוויון, ומאשר כי בחירות בהקשר זה נשארות מוטלות בספק, וכי יכולתן לחולל שינוי אמיתי נשארת מוטלת בספק.