הערכות ביטחוניות ישראליות: חמאס משקם את שליטתו ותוכניות סילוקו מעזה 'לא מציאותיות'

בתוך המעגלים הביטחוניים הישראליים מתגבשת הכרה מקצועית לפיה עתיד רצועת עזה אינו קשור עוד לאפשרות לסיים את קיומה של תנועת חמאס, אלא לצורך להכיר בכך שהיא הפכה לגורם משמעותי במשוואה המדינית והפוליטית. הערכות אלו, שפורסמו על ידי מקורות תקשורת עבריים, מבוססות על אינדיקטורים ברורים המשקפים את המשך השפעתה של התנועה ואת יכולתה לנהל את המצב למרות עוצמת המלחמה המתמשכת.

הממסד הביטחוני בתל אביב רואה בהיעדר כל תנועה עממית אמיתית נגד התנועה, גם לנוכח האסון ההומניטרי, הוכחה ליציבות מערכת השלטון שלה. מקורות ציינו כי הקריאות שהושמעו לאחרונה בפלטפורמות המדיה החברתית להפגין נגד תנאי המחיה לא זכו לתגובה משמעותית ברחוב העזתי, מה שמחזק את ההשערה בדבר שליטה הדוקה.

על פי הערכות ישראליות, השקט בשטח אינו נובע רק מהתנאים הביטחוניים המורכבים, אלא גם מיכולתו של חמאס לפרוס את אנשיו החמושים בצמתים חיוניים ולאכוף סביבה מרתיעה המונעת כל מחאה. נוכחות ארגונית זו מאשרת כי התנועה הצליחה לשקם את כלי שלטונה ולשקם את המבנה האדמיניסטרטיבי שלה בתוך ההריסות וההרס הנרחב שהותירו הפעולות הצבאיות.

המעגלים הביטחוניים מתארים כל תוכנית בינלאומית או אזורית שמטרתה לנהל את הרצועה ללא חמאס כתוכניות "לא מציאותיות" וחסרות את המרכיבים המעשיים בשטח. מעגלים אלו רואים בניסיונות של קבוצות חמושות מסוימות לאתגר את סמכות התנועה ככישלון מול הלכידות הארגונית שהפגין חמאס באזורים שונים ברצועה.

במסר המופנה למקבלי ההחלטות בוושינגטון ובתל אביב, הדגישו המקורות כי ניסיונות ליצור "אזורים נקיים מחמאס" או להסתמך על ממשלת טכנוקרטים הם פרויקטים שנועדו לכישלון. ההערכות הדגישו כי כל תוכנית שתונח במגירות לא תמצא דרך ליישום כל עוד התנועה מחזיקה ביוזמה ובשליטה בפועל בשטח.

מצידו, הציג הפרשן הצבאי רון בן ישי חזון שונה מהשיח הפוליטי הרשמי, וקבע כי חמאס אינו רק פלג חמוש שניתן לעקור, אלא הוא ביטוי למבנה חברתי ופוליטי מושרש. בן ישי מתח ביקורת על הקידום המתמשך של מושג "הניצחון המוחלט", והדגיש כי ההפרדה בין החברה לתנועה בעזה היא תהליך מורכב ביותר החורג מהיכולות הצבאיות הטהורות.

הדיווחים מצביעים על כך שעזה שלאחר המלחמה לא תהיה מרחב פוליטי ריק שניתן לעצב מחדש בקלות על פי החזונות הישראליים או האמריקאים. התנועה נותרה השחקן המרכזי, בין אם באמצעות שלטון ישיר ובין אם באמצעות השפעתה ככוח בשטח שלא ניתן לעקוף בכל הסדרים ביטחוניים או אזרחיים עתידיים.

דילמת "היעדר חלופה" בולטת כאחד האתגרים החשובים ביותר העומדים בפני הכיבוש, כאשר משקיפים רואים כי הבעיה האמיתית טמונה בהיעדר גורם המסוגל למלא את החלל. הרשות הפלסטינית סובלת ממשבר אמינות, בעוד שישראל דוחה את האפשרות של כוחות בינלאומיים, מה שהופך את הישארותו של חמאס לאפשרות מציאותית שנכפית על ידי השטח.

במישור הצבאי, מקורות רשמיים דיווחו על אזהרות מצד קצינים בכירים בצה"ל לגבי שיקום מהיר של יכולות הלחימה של חמאס. הדיווחים הבהירו כי התנועה כבר החלה לייצר מאות מטעני חבלה וטילי נ"ט מדי חודש, תוך ניצול השקט היחסי באזורים מסוימים כדי לחמש מחדש את יחידותיה.

פעולות השיקום כוללות גיוס כוחות חדשים והכשרת יחידות עילית כדי לפצות על האבדות בנפש שספגה בחודשים האחרונים. המודיעין הישראלי גם זיהה ניסיונות נמרצים להבריח ציוד תקשורת מתקדם ומל"טים, בנוסף לעבודה מתמשכת על שיקום רשת המנהרות האסטרטגית.

גורמים צבאיים הדגישו כי חמאס עדיין "חזק בשטח" ואין כל גורם מקומי או חיצוני המהווה איום אמיתי על שלטונו עד כה. מציאות זו דחפה את הנהגת הצבא להמליץ על חידוש פעולות צבאיות נרחבות, למרות הסתייגויות אמריקאיות החוששות מהחמרת המשבר ההומניטרי והרחבת היקף הסכסוך.

בהקשר קשור, אנליסטים רואים כי הבלבול הישראלי בטיפול בסוגיית ניהול עזה משקף את גודל הפער בין היעדים הפוליטיים המוצהרים למציאות בשטח. המלחמה, שמטרתה הייתה לחסל את חמאס, הסתיימה בהכרה שבשתיקה מצד הממסד הביטחוני כי התנועה עדיין השחקן המרכזי המחזיק במומחיות ניהולית ונוכחות ציבורית.

האתגר העומד בפני כל תפיסה עתידית של עזה טמון באופן הטיפול בתנועה בעלת שורשים עמוקים במרקם החברתי והפוליטי הפלסטיני. זה מה שגורם להצעות התיאורטיות לגבי "היום שאחרי" המלחמה להתנגש תמיד עם העובדה שחמאס עדיין מחזיק במושכות השלטון ברצועה הנצורה.

לסיכום, נראה כי המצב ברצועת עזה הולך ונעשה מורכב יותר עם התעקשות התנועה להישאר ויכולתה להסתגל ללחצים הצבאיים העצומים. ההערכות הישראליות האחרונות מהוות הכרה מפורשת בכישלון אסטרטגיית הסילוק המוחלט, וקריאה לחפש מסלולים מציאותיים יותר להתמודדות עם המציאות הקיימת.

היום אושרו הראיות החד-משמעיות לכך ששני מיליון פלסטינים מחוץ לגדר אינם מתנגדים לשלטון חמאס, וכל עוד התנועה בשלטון אין כל סיכוי לחולל שינוי.