פגישת טראמפ ועאון בבית הלבן: האם החל שלב צמצום השפעת חיזבאללה ואיראן?

הפגישה שאירח הבית הלבן בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ועמיתו הלבנוני ג'וזף עאון סימנה נקודת מפנה מהותית במסלול היחסים הבילטרליים בין וושינגטון לביירות. למרות שהתוצאות המוצהרות עשויות להיראות פרוטוקולריות, הן טומנות בחובן מסרים פוליטיים עמוקים המצביעים על רצון אמריקאי לחנוך שלב חדש שיחזיר את מעמד מוסדות המדינה הלבנונית.

ההבנות הראשוניות כללו התחייבות מפורשת לחידוש טיסות מסחריות ישירות בין ארצות הברית ללבנון, צעד החורג מהמימד הכלכלי ומגיע למימד הביטחוני והריבוני. צעד זה דורש תקני פיקוח ובדיקה מחמירים שרק מדינה בעלת שליטה אמיתית ומלאה על מתקניה החיוניים ושדות התעופה שלה יכולה לעמוד בהם.

משקיפים רואים בכיוון זה הצבעת אמון ביכולתה של המדינה הלבנונית להחזיר את ריבונותה, שהייתה חסרה במשך עשורים. הערכה אמריקאית זו מגיעה בעיתוי רגיש, שכן וושינגטון מבקשת להוכיח שביירות מחזיקה כעת בכוח מספק כדי להתחיל להחיל את סמכותה האפקטיבית על כל שטחה הלאומי, הרחק מההגמוניה של כוחות לא סדירים.

במקרה של הצלחת מסלול זה, הנפגעים הגדולים ביותר יהיו חיזבאללה ומאחוריו איראן, שניצלו את חולשת הממשלה המרכזית במשך שנים רבות. הארגון פעל כמדינה בתוך מדינה, ניהל את מדיניות החוץ שלו ואת יחסיו הצבאיים בנפרד מההחלטה הרשמית הלבנונית, מה שהוביל להשלכות קטסטרופליות על יציבות המדינה.

לבנון סבלה מקריסה כלכלית וביטחונית שהגיעה לשיאה בשנת 2019, מה שדחף את ארצות הברית לנקוט בצעד חסר תקדים של תשלום משכורות לצבא לבנון. צעד זה היה בבחינת חבל הצלה למנוע את היעלמות המדינה כישות מתפקדת, ומשקף את מידת הדאגה הבינלאומית מהריק שמילאו המיליציות הנאמנות לטהראן.

חשיבות המהלכים הנוכחיים נובעת מתוכנית ניסיונית הקובעת נסיגת כוחות ישראליים מאזורים בדרום והעברתם לצבא לבנון. תוכנית זו תלווה בתמיכה אמריקאית אינטנסיבית הכוללת אימונים מתקדמים ואספקת ציוד צבאי הכרחי כדי לאפשר לכוחות המזוינים לבצע את משימות ההגנה שלהם ביעילות.

התפתחות זו פוגעת בליבת הנרטיב שמקדם חיזבאללה כמי שמגן בלעדי על אדמות לבנון מול ישראל. עם קבלת האחריות על הגנת הגבולות על ידי הצבא הלאומי בתמיכה בינלאומית, נופלת העילה הבסיסית שעליה נשען הארגון כדי לשמור על נשקו מחוץ למסגרת המדינה.

במישור האזורי, חיזבאללה מוצא את עצמו בעמדת הגנה קשה לאחר נפילת המשטר הסורי, ששימש לו עורק חיים לוגיסטי. היעדר העומק האסטרטגי שסיפקה דמשק הפך את תהליך אספקת הנשק והציוד האיראני לארגון למשימה מורכבת וכמעט בלתי אפשרית במציאות החדשה.

מקורות דיווחו כי טהראן עוקבת בדאגה אחר סגירת המעברים החיוניים שבנתה במשך שנים, ומנסה במרץ לערב את לבנון בהבנות הפסקת אש כדי להציל את שלוחה. עם זאת, הלחצים הבינלאומיים והמקומיים גוברים לפירוק נשק הארגון ויישום החלטות בינלאומיות רלוונטיות באופן קפדני.

דוחות מצביעים על כך שחיזבאללה עשוי לנקוט באפשרויות הסלמה, כולל איום בעימות עם צבא לבנון או רמיזה על סכנת מלחמת אזרחים. התנהגות זו משקפת מצב של ייאוש ואובדן אמון בעתיד, שכן כוחות בטוחים בעצמם אינם צריכים לאיים בהרס השלום האזרחי כדי לשמר את הישגיהם הפוליטיים.

ממשל טראמפ מאמץ אסטרטגיה של העדפת פיתוח כלכלי והשקעות ככלי להבטחת יציבות ארוכת טווח בלבנון. וושינגטון מבינה כי יצירת שינוי מהותי דורשת יצירת סביבה כלכלית אטרקטיבית שתגרום לאזרחים להתלכד סביב פרויקט המדינה החזקה המסוגלת לספק שגשוג וביטחון.

למרות אינדיקטורים חיוביים אלה, האתגרים עדיין עצומים בפני הכוחות המזוינים הלבנוניים, הזקוקים לחיזוק שורותיהם ולאיחוד החלטתם הפוליטית. כמו כן, סכנת הסתננות גורמי מיליציות לאזורים המפונים נותרה קיימת אלא אם כן יסופק כוח הרתעה אמיתי שימנע הפרות ביטחוניות עתידיות.

תהליך זה נתקל גם בהתנגדות פוליטית פנימית מצד גורמים החוששים מהשלכות הפתיחות לחברה הבינלאומית או משינוי כללי העימות המסורתיים. הדרך להחזרת הריבונות המלאה נראית כמירוץ מרתון ארוך הדורש נשימה אסטרטגית והסכמה לאומית רחבה החורגת מהפילוגים העדתיים.

לסיכום, פגישת וושינגטון מהווה קריאה מפורשת ללבנון לחזור לחיק הקהילה הבינלאומית כמדינה עצמאית וריבונית. בעוד שארצות הברית מהמרת על תפקידה של ביירות בסיום עידן השלוחים, הימים הבאים יחשפו את מידת יכולתם של המוסדות הלבנוניים לנצל הזדמנות היסטורית זו כדי לסיים את ההשפעה האיראנית המוחלטת.

כל מייל רבוע שצבא לבנון פורש עליו את שליטתו, שווה ערך למייל רבוע שבו מתמוטטת ההצדקה המייסדת לקיומו של חיזבאללה.