שותפות הממשלה והמתנחלים: תוכנית ישראלית לכפות מציאות חדשה בגדה המערבית

תקיפות המתנחלים בגדה המערבית אינן עוד אירועים מבודדים המבוצעים על ידי קבוצות קיצוניות, אלא הפכו לביטוי של פרויקט פוליטי שלם המונהג על ידי ממשלת ישראל. עם חדירת השפעתם של מנהיגי ההתנחלויות למרכזי קבלת ההחלטות, התקפות בשטח מתואמות עם החלטות חקיקתיות ופיננסיות שמטרתן לשנות את פני האזור כולו.

מקורות עיתונאיים חשפו כי הקבינט המדיני-ביטחוני אישר תקציב ענק של 1.3 מיליארד שקל, השווה ל-370 מיליון דולר, לחיזוק הבנייה בהתנחלויות. החלטה זו הוסתרה במשך תקופה כדי למנוע לחצים בינלאומיים, במיוחד מצד ארצות הברית, כאשר המימון נועד להקים מאחזים חדשים ולהרחיב את הקיימים.

הנתונים מצביעים על כך שתקציב זה יוקצה לבניית שכונות התנחלות חדשות ולפיתוח תשתיות מתקדמות המשרתות את המתנחלים באופן בלעדי. מהלך זה מגיע כחלק מהצעה משותפת שהוגשה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו בשיתוף עם שרי האוצר וההתיישבות, מה שמאשר את אימוץ פרויקט ההתנחלויות על ידי הממשלה כעדיפות עליונה.

הממשלה הנוכחית מתגאה בכך שהיא התומכת ביותר בהתנחלויות בתולדות הכיבוש, כאשר הגדה המערבית וירושלים הכבושה חוו האצה חסרת תקדים בפעילות הבנייה מאז סוף 2022. כיום מתגוררים כ-750 אלף מתנחלים במאות התנחלויות ומאחזים, מה שאו"ם רואה כהפרה בוטה של החוק הבינלאומי.

משקיפים רואים כי הגעתם של אישים המייצגים את תנועת ההתיישבות לתפקידי שרים רגישים הכריעה את הוויכוח סביב היחסים בין המדינה למתנחלים. סמכויות נרחבות במינהל האזרחי ובתכנון הועברו לשר בצלאל סמוטריץ', מה שהעניק למתנחלים כיסוי משפטי ומינהלי ישיר ליישום תוכניותיהם.

מקורות דיווחו כי החפיפה בין הממסד הצבאי והאזרחי בגדה המערבית הגיעה לרמות חסרות תקדים, כאשר הצבא מגן על המאחזים הממומנים על ידי משרד האוצר. אינטגרציה זו נועדה ליצור רצף גיאוגרפי בין גושי ההתיישבות, מה שמוביל לקריעת אדמות פלסטיניות והפיכתן למובלעות מבודדות.

שלטונות הכיבוש פועלים לעיצוב מחדש של התשתית בגדה באמצעות רשת כבישים עוקפים ענקית שמטרתה לחבר את ההתנחלויות לפנים השטח הכבוש. כמו כן, מוטלים סמלים ישראליים על אזורים חיוניים וצמתים ראשיים, בניסיון לטשטש את הזהות הפלסטינית ולשנות את הנוף החזותי והאורבני של האזור.

המדיניות הישראלית מכוונת לשליטה במשאבי טבע אסטרטגיים, כולל פסגות הרים, מקורות מים תת-קרקעיים ועמקים. תהליכים אלה הואצו בשנתיים האחרונות וכללו אלפי דונמים, מה שמונע מהפלסטינים את המרכיבים הבסיסיים ביותר של פיתוח כלכלי וחקלאי באזורים שלהם.

בהקשר קשור, פעילי זכויות אדם הזהירו כי צעדים אלה מהווים הפרה בוטה של סעיף 49 לאמנת ז'נבה הרביעית האוסרת על העברת אוכלוסיית הכוח הכובש לשטחים כבושים. ישראל גם מתעלמת לחלוטין מהחלטת מועצת הביטחון 2334 הדורשת הפסקה מיידית של כל פעילות ההתנחלויות בשטחים הפלסטיניים.

דוחות שטח מצביעים על כך שהקהילות הבדואיות באזורים המסווגים (C) נתונות למסע גירוש כפוי שיטתי המונהג על ידי מיליציות מתנחלים תחת הגנת הצבא. תועדו אלפי תקיפות שכללו השחתת רכוש ותקיפה פיזית, מה שהוביל לפינוי עשרות יישובים פלסטיניים ממקומותיהם ההיסטוריים.

אזורים (C), המהווים כ-60% משטח הגדה המערבית, נחשבים לזירה העיקרית של הסכסוך הדמוגרפי, כאשר ישראל מונעת מהפלסטינים לבנות בהם בעוד היא מעניקה למתנחלים הקלות נרחבות. אפליה בוטה זו נועדה לרוקן את האדמה מתושביה המקוריים לטובת ההתרחבות המהירה של ההתנחלויות.

ארגוני זכויות אדם בינלאומיים וישראליים הזהירו כי המתרחש הוא תהליך של 'סיפוח בפועל' של הגדה המערבית ללא הכרזה רשמית, מה שמערער כל סיכוי עתידי להקמת מדינה פלסטינית. ההשקעה בכבישים, חשמל ומים להתנחלויות מחזקת את הנוכחות הישראלית לטווח ארוך והופכת את הנסיגה לכמעט בלתי אפשרית.

הפלסטינים חוששים כי מדיניות זו תוביל ל'נכבה חדשה' שתעקור אלפי משפחות מכפריהן ועיירותיהן, במיוחד בהיעדר אחריות בינלאומית. מאחזים, שנחשבו בלתי חוקיים אפילו על פי החוק הישראלי, מקבלים כעת לגיטימציה ותקציבים ממשלתיים רשמיים.

התמונה הנוכחית בגדה המערבית משקפת שינוי דרמטי באסטרטגיית הכיבוש, שעבר מניהול הסכסוך לניסיון להכריע אותו באמצעות כפיית עובדות בשטח. עם המשך התמיכה הכספית והפוליטית במתנחלים, סיכויי השלום נשארים רחוקים מהישג יד תחת קטיעת הרצף הגיאוגרפי הפלסטיני.

השאלה כבר אינה נוגעת למידת השפעת המתנחלים על הממשלה, אלא לקיומו של הבדל כלשהו בין שני הצדדים; הפרויקט הפוליטי הפך לאחד.