וושינגטון פותחת בקמפיין מקיף לפירוק בית הדין הפלילי הבינלאומי: הסלמה חדשה במאבק על ריבונות ומשפט בינלאומי

מסר מוושינגטון

וושינגטון – סעיד עריקאת – 14/7/2026

בהסלמה חסרת תקדים בעמדתה כלפי בית הדין הפלילי הבינלאומי, הודיע משרד החוץ האמריקאי על השקת קמפיין ממשלתי מקיף שמטרתו לערער את בית הדין ולבודד אותו דיפלומטית, בטענה שהוא מהווה "איום ישיר על הריבונות האמריקאית". צעד זה מגיע בתקופה שבה העימות בין וושינגטון לבית הדין מתעצם על רקע ניסיונותיו של האחרון להעמיד לדין פקידים ואנשי צבא אמריקאים, בנוסף לחקירותיו הנוגעות לבעלות בריתה של ארצות הברית, ובראשן ישראל.

דובר משרד החוץ האמריקאי, טומי פיגוט, אמר כי הממשל האמריקאי השיק "קמפיין רחב בהובלת משרד החוץ, שבו משתתפים מוסדות ממשלתיים שונים, במטרה לפרק את האיום שמהווה בית הדין הפלילי הבינלאומי על הריבונות האמריקאית", והדגיש כי "כל האפשרויות הדיפלומטיות, הפוליטיות והכלכליות פתוחות כדי להבטיח שבית הדין לא יוכל לפגוע בארצות הברית או באזרחיה".

לדברי גורם במשרד החוץ שדיבר בעילום שם, הקמפיין אינו מוגבל להפעלת לחץ נוסף על בית הדין, אלא כולל גם מהלך דיפלומטי רחב היקף המכוון למדינות החברות באמנת רומא, המייסדת של בית הדין, במטרה לשכנע אותן לפרוש ממנה ולהפסיק כל תמיכה כספית או פוליטית במוסד השיפוטי הבינלאומי.

הגורם הסביר כי שר החוץ, סגנו, שגרירים אמריקאים ובכירים בממשל כבר החלו במגעים אינטנסיביים עם ממשלות ברחבי העולם כדי לגייס תמיכה בינלאומית נגד בית הדין, ולפעול לבידודו הפוליטי, ובכך למנוע ממנו לממש את סמכותו כלפי פקידים או חיילים אמריקאים.

הממשל האמריקאי בוחן, לדברי אותו גורם, מגוון רחב של צעדים מחמירים, הכוללים הטלת איסורי נסיעה וביטול ויזות לפקידי בית הדין ולעובדיו, והרחבת הסנקציות הכלכליות כך שיכללו מוסדות ויחידים המשתפים עמו פעולה, בנוסף להפעלת לחץ ישיר על ממשלות הממשיכות לתמוך בבית הדין או לשתף עמו פעולה.

הגורם גם הבהיר כי וושינגטון קוראת למדינות שאינן חברות בבית הדין, כמו ארצות הברית, להשתמש בהשפעתן הדיפלומטית כדי להצטרף לקמפיין זה, בעוד היא דורשת ממדינות המארחות בסיסים צבאיים אמריקאים או התלויות במטרייה הביטחונית האמריקאית להכריז על התנגדותן המפורשת לסמכות בית הדין לשפוט פקידים ואנשי צבא אמריקאים.

משרד החוץ הזהיר, בעקיפין, כי מדינות הממשיכות להסתמך על התמיכה הביטחונית האמריקאית, ובמקביל מסרבות להתנגד לבית הדין, עלולות להתמודד עם "בדיקה מוגברת" ביחסיהן עם וושינגטון, רמז שפורש על ידי משקיפים ככולל אפשרות לשימוש בכלי לחץ פוליטיים או כלכליים כדי לאלץ מדינות אלה לשקול מחדש את עמדתן.

בהצהרות שנשאו נימה חסרת תקדים, פיגוט ראה בבית הדין הפלילי הבינלאומי "גוף עולמי השואף להפוך לגוף על-מדינתי", והאשים אותו בניסיון לכפות "מערכת משפטית בלתי לגיטימית" על ארצות הברית, ואמר כי ארצו "אינה מכירה בסמכותם של בירוקרטים בינלאומיים המבקשים לערער את ההיסטוריה של אמריקה בת למעלה מ-250 שנה של שלטון עצמי", והדגיש כי "הריבונות האמריקאית אינה ולא תהיה נתונה למשא ומתן".

קמפיין זה משקף מעבר ממדיניות של הגנה על העמדה האמריקאית כלפי בית הדין לאסטרטגיה התקפית שמטרתה לצמצם את השפעתו ומעמדו הבינלאומי. במקום להסתפק בדחיית סמכות בית הדין, הממשל האמריקאי שואף להחליש אותו מוסדית על ידי צמצום בסיס המדינות התומכות בו וייבוש מקורות המימון שלו, מה שעשוי להגביל את יכולתו להמשיך בחקירותיו.

צעד זה מגיע בהקשר של מתיחות גוברת בין וושינגטון לבית הדין הפלילי הבינלאומי, במיוחד לאחר הוצאת צווי מעצר על ידי בית הדין נגד אישים בכירים בסכסוכים בינלאומיים, ועליית החששות בתוך הממשל האמריקאי מפני אפשרות להרחבת היקף החקירות כך שיכללו פקידים אמריקאים או בעלות ברית קרובות של ארצות הברית.

דיפלומטים רואים כי הקמפיין האמריקאי עלול להציב בעלות ברית אירופיות רבות בפני משוואה מורכבת, שכן רובן חברות בבית הדין הפלילי הבינלאומי ורואות בו אחד מעמודי התווך המרכזיים של המערכת המשפטית הבינלאומית, בעוד שיחסיהן הביטחוניים והצבאיים עם ארצות הברית קשורים במידה רבה, מה שעלול להפוך אותן לנתונות ללחצים גוברים בשלב הבא.

הקמפיין האמריקאי חושף מאבק עמוק יותר מסכסוך משפטי גרידא עם בית הדין הפלילי הבינלאומי; הוא משקף תחרות בין שתי תפיסות של הסדר הבינלאומי. הראשונה, שאומצה על ידי וושינגטון, מעניקה למדינה הלאומית ריבונות מוחלטת על אזרחיה ומוסדותיה, בעוד שהשנייה רואה כי הפשעים החמורים ביותר אינם צריכים להישאר חסינים מפני אחריות בינלאומית, ללא קשר לאזרחות מבצעיהם. מכאן, העימות הנוכחי אינו מכוון רק לבית הדין, אלא נוגע לעתיד הצדק הפלילי הבינלאומי, ולגבולות סמכותם של מוסדות רב-צדדיים מול המעצמות הגדולות המסרבות להכפיף את עצמן לשיפוט בינלאומי עצמאי.

הלחצים האמריקאים לא יוגבלו לבית הדין בלבד, אלא גם לרשת רחבה של בעלות ברית המוצאות את עצמן בין התחייבויותיהן המשפטיות הבינלאומיות לבין האינטרסים האסטרטגיים שלהן עם וושינגטון. מדינות אירופה, בפרט, תמכו בבית הדין מאז הקמתו כאחד המוסדות החשובים ביותר של הסדר הבינלאומי לאחר המלחמה הקרה, בעוד שהן תלויות במקביל במטרייה הביטחונית האמריקאית. סתירה זו עלולה ליצור פילוגים בתוך המחנה המערבי, ולהפוך את סוגיית בית הדין למבחן חדש לאיזוני הבריתות המערביות ולעתיד הסדר הבינלאומי המבוסס על כללים.

אם וושינגטון תצליח לשכנע מספר משמעותי של מדינות לפרוש מבית הדין או לצמצם את תמיכתן הכספית והפוליטית בו, הדבר עשוי לפתוח פתח לשרטוט מחדש של היחסים בין המשפט הבינלאומי למאזני הכוחות. אך אם הקמפיין ייכשל, ארצות הברית עלולה למצוא את עצמה מול מוסד בינלאומי שצבר תאוצה רבה יותר כתוצאה מהלחצים שהופעלו עליו. בשני המקרים, העימות הנוכחי נראה כאינדיקציה לשלב חדש שבו התחרות בין ההיגיון של הכוח הפוליטי לבין ההיגיון של המוסדות הבינלאומיים גוברת, בתוך שאלות הולכות וגוברות לגבי עתיד המערכת המשפטית העולמית ויכולתה לעמוד בלחצים גיאופוליטיים.