וושינגטון וטהרן... איומים הדדיים והתפתחויות מואצות מחזירות את רוח הרפאים של העימות

ד"ר תמרה חדאד: טהרן מאמצת אסטרטגיית "נקמה מחושבת" כדי להוכיח את יכולתה להגיב ולהכתיב את תנאיה, וושינגטון מעלה את רף איומיה כדי לדחוף את איראן לשקול מחדש את צעדיה.

סרי סמור: אין ערובות לכך שהעימות לא יתרחב או יצא משליטה, במיוחד עם אינדיקציות אפשריות להסלמה לאחר סיום המונדיאל.

ד"ר חוסיין אל-דיק: הצהרות טראמפ בתגובה לפגיעה בו נועדו לחזק את כוח ההרתעה האמריקאי ולשלוח מסר שכל פגיעה בהנהגה האמריקאית תיענה בתגובה קשה.

לביב טהא: הלוויה ההמונית של המנהיג העליון לשעבר והצעדות המיליוניות שליוו אותה היוו הפתעה לארצות הברית ותרמו להגברת תחושתה כי יעדיה לא הושגו במלואם.

ד"ר קוסאי חאמד: האפשרות לחזרה למלחמה הפכה סבירה, לאור חוסר יכולתם של המתווכים עד כה להחזיר את שני הצדדים לשולחן המשא ומתן או להכיל את המתיחות הגוברת.

נעמאן תאופיק אל-עבד: מטרת הצהרות המנהיג החדש היא לשלוח מסר שחיסול מנהיגים איראניים לא ימנע מטהרן להגיב, אלא עלול לדחוף אותה לאמץ עמדות קיצוניות יותר.

רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס"-

ההתפתחויות המואצות בין ארצות הברית לאיראן מחזירות את האזור למעגל המתיחות, עם הסלמה בשיח הפוליטי והצבאי וחילופי איומים בין טהרן לוושינגטון, בזמן שגוברים הספקות לגבי יכולתם של ההבנות הקודמות למנוע קריסת הפסקת האש, בתוך המשך המחלוקות בנוגע למצר הורמוז, הסוגיה הגרעינית ומנגנוני ההרתעה בין הצדדים.

סופרים, אנליסטים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", רואים כי השלב הנוכחי מאופיין באיזון עדין המבוסס על חילופי לחצים ומסרים צבאיים, כאשר טהרן מנסה לשמור על קלפי המיקוח שלה ולאשר את יכולתה להגיב, בעוד וושינגטון ממשיכה להדק את מדיניות ההרתעה והלחץ כדי להוציא ויתורים בסוגיות התלויות ועומדות, בצל אינדיקציות גוברות לשבריריות מסלול המשא ומתן ולקושי להגיע להסדר יציב.

הם מציינים כי התמונה נשארת פתוחה לאפשרויות מרובות, החל מהמשך עימותים מוגבלים ותקיפות הדדיות, ועלולה להתרחב להסלמה אזורית רחבה יותר אם ההתפתחויות יצאו משליטה, בעוד המסלול הדיפלומטי נשאר קיים אך מתמודד עם אתגרים גדולים, עם המשך ריחוק עמדות הצדדים והתערבות שיקולים אזוריים ובינלאומיים, באופן המאיים על ביטחון השיט והאנרגיה והיציבות באזור.

שלב חדש ומסוכן ביותר

הסופרת והחוקרת הפוליטית ד"ר תמרה חדאד מאשרת כי אזור המפרץ הערבי נכנס לשלב חדש ומסוכן ביותר ברמה הפוליטית והצבאית, בצל הסלמת המתיחות בין איראן לארצות הברית, במיוחד בעקבות ההצהרות האיראניות בנוגע למצר הורמוז, והתגובות ההדדיות בין ההנהגה האיראנית לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

חדאד מבהירה כי איראן מדגישה את דבקותה באפשרות של סגירת מצר הורמוז, בזמן שוושינגטון ממתינה לעמדה ברורה ממשרד החוץ האיראני בנוגע לפתיחת המצר ללא עמלות, וללא פגיעה בספינות העוברות, ומציינת כי הנושא הפך לנקודת מחלוקת מרכזית בין הצדדים.

חדאד סבורה כי הצהרות המנהיג העליון האיראני מוג'תבא ח'אמנאי בנוגע לנקמה על מות אביו, יחד עם עמדות משמרות המהפכה, משקפות את המשך תיאוריית הנקמה בתוך השיקולים האיראניים. מנגד, טראמפ הגיב באיום חסר תקדים, במיוחד לאחר מידע ישראלי שדיבר על אפשרות של פגיעה בו על ידי איראן, והדגיש כי כל ניסיון כזה ייענה בתגובה צבאית רחבה נגד טהרן.

חדאד מדגישה כי התפתחויות אלו מתרחשות בסביבה אזורית שברירית שעדיין מושפעת מהשלכות המלחמה האחרונה בין ארצות הברית וישראל מצד אחד, ואיראן מצד שני, ומציינת כי מזכר ההבנות הקיים נבנה על מציאות לא יציבה, בצל היעדר בסיס משותף ברור בין הצדדים, והישארות מצר הורמוז כציר הבעיה המרכזית.

המנהיגים הם חלק ממשוואת ההרתעה והנקמה

לדברי חדאד, משמעויות ההסלמה חורגות מהמלחמה התקשורתית וחילופי המסרים הפוליטיים, שכן היא משקפת את מעבר הסכסוך לשלב של "הרתעה אישית", שבו המנהיגים הפוליטיים עצמם הפכו לחלק ממשוואת הנקמה וההרתעה.

היא מציינת כי איראן שואפת להפגין את יכולתה להגיב כדי לשמור על יוקרת המשטר ועל לכידותו הפנימית, בעוד וושינגטון מנסה לבסס מדיניות הרתעה מקסימלית כדי למנוע כל פגיעה באינטרסים או במנהיגים אמריקאים.

חדאד מבהירה כי טהרן מאמצת אסטרטגיית "נקמה מחושבת", היא אינה רוצה להיגרר למלחמה כוללת, אך היא שואפת להוכיח את יכולתה להגיב ולהכתיב את תנאיה בכל משא ומתן, במיוחד בנושא מצר הורמוז והנושאים הקשורים אליו, בעוד וושינגטון ממשיכה להעלות את רף האיומים כדי לדחוף את איראן לשקול מחדש את צעדיה.

חדאד מציינת כי חשיבות המפרץ אינה קשורה רק לנוכחות הצבאית האמריקאית, אלא גם בהיותו עורק ראשי לאנרגיה העולמית, מה שהופך כל הסלמה צבאית להשפיע על מחירי הנפט, תנועת השיט ושרשרות האספקה הבינלאומיות.

הסלמה מוגבלת וחששות מהידרדרות לעימות אזורי

בנוגע לאפשרויות לחזרה למלחמה, חדאד מבהירה כי התרחיש הסביר ביותר הוא הסלמה מוגבלת באמצעות פעולות עקיפות, מתקפות סייבר ופגיעה מחושבת באינטרסים אמריקאים וישראלים, בתמורה לתגובות מוגבלות השומרות על הרתעה ללא מלחמה פתוחה. אך חדאד מזהירה מפני תרחיש אחר של הידרדרות לעימות אזורי רחב במקרה של טעות בחישובים או נפילת מספר רב של קורבנות.

לדברי חדאד, התרחיש השלישי הוא הכלה של ההסלמה באמצעות ערוצים דיפלומטיים, בשל הבנת כל הצדדים את העלות הגבוהה של מלחמה כוללת, ומדגישה כי האזור אינו בהכרח עומד בפני מלחמה רחבה, אך הוא עובר שלב מסוכן ביותר בשל הסבירות הגבוהה לטעויות הערכה, בעוד ההרתעה ההדדית נשארת הגורם הבולט ביותר למניעת התפוצצות גדולה.

הבנות שלא מחזיקות מעמד זמן רב

הסופר והאנליסט הפוליטי סרי סמור מבהיר כי מזכר ההבנות שנחתם בין ארצות הברית לאיראן לא היה יכול להחזיק מעמד זמן רב, והצד האמריקאי פועל להפר אותו, וזה אכן קרה, אך הוא מדגיש כי מידת ההסלמה הבאה נשארת בלתי ניתנת לחיזוי בצל מצב הנזילות והמתיחות שהאזור חווה.

סמור מציין כי ארצות הברית מבצעת עד כה פעולות הסלמה "מחושבות", וגם התגובות האיראניות מגיעות בגבולות מחושבים, אך אין ערובות לכך שהעימות לא יתרחב או יצא משליטה, במיוחד עם אינדיקציות, הצהרות והדלפות המדברות על אפשרות של הסלמה לאחר סיום המונדיאל.

סמור סבור כי הצהרות המנהיג העליון האיראני מוג'תבא ח'אמנאי בנוגע לנקמה על מות אביו הותירו את הדלת פתוחה, ומציין כי טהרן התרגלה להשמיע איומי נקמה ללא קביעת מועד או הכרזה על תחילת ביצוע פעולות ישירות.

פגיעה בטראמפ ושיקולים פנימיים

בנוגע להצהרותיו החוזרות ונשנות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על אפשרות של פגיעה אישית בו, סמור סבור כי הן עשויות להיות קשורות יותר לשיקולים פנימיים אמריקאים ולאישיותו של טראמפ, יותר מאשר להיות אינדיקציה לקיומן של תוכניות ממשיות לחיסולו.

הוא מציין כי טראמפ משתמש בשיח זה כדי להצדיק את ההסלמה וליצור תדמית מיוחדת סביב עצמו, ומצטט את שינוי שיחו בין דיבור על יצירת שלום ועצירת מלחמות מצד אחד, ואמירה שהוא פגע באיראן או שהוא נתון בסכנת חיסול מצד שני.

בין תרחיש החזרה לרגיעה לבין הסלמה

בנוגע לתרחישים הבאים, סמור מבהיר כי התרחיש הראשון הוא חזרתו של טראמפ לרגיעה ויישום מחדש של מזכר ההבנות, אך הוא ראה בכך תרחיש בלתי סביר.

התרחיש השני, לדברי סמור, הוא המשך הסלמה מוגבלת ומחושבת בין הצדדים במטרה לשפר את תנאי המשא ומתן ולהגיע להבנה חדשה.

סמור מציין כי התרחיש השלישי הוא הרחבת הפעולות הצבאיות, כולל הסלמה גדולה יותר סביב מצר הורמוז ואולי התרחבותו למצר באב אל-מנדב באמצעות כניסת החות'ים לקו העימות, דבר שעלול להוביל להרחבת מעגל התגובות והמתיחות באזור.

תפקידה של ישראל בתמונה

סמור מצביע על תפקידה של ישראל בתמונה, ומציין דיווחים שדיברו על דרישות מפרציות מארצות הברית ללחוץ על ישראל למנוע את התערבותה, שכן כל השתתפות ישראלית עלולה להרחיב את מעגל האש ולהוביל לסדרת תקיפות ותגובות שיחזירו את האזור לאווירת המלחמה הקודמת ואולי באופן רחב יותר.

הוא סבור כי סכנת המצב טמונה בחוסר יכולתו של אף צד להבטיח את מהלך האירועים, ומבהיר כי ארצות הברית עשויה להיות מסוגלת להתחיל מלחמה, אך היא תתמודד עם קושי כיצד לסיים אותה.

סמור מציין כי אישיותו של טראמפ ודרך ניהולו המבוססת על תנודתיות ואי-הסתמכות מלאה על מוסדות, יחד עם הלחצים הישראליים, הופכים את קריאת העמדה האמריקאית למורכבת יותר, שכן המעבר בין רגיעה למלחמה נשאר אפשרות קיימת.

מאבק רצונות בין וושינגטון לטהרן

פרופסור למדעי המדינה ומומחה לענייני ארה"ב ויחסים בינלאומיים, ד"ר חוסיין אל-דיק, מאשר כי המתרחש בין ארצות הברית לאיראן מייצג מאבק רצונות ביניהן, וסביר להניח כי השלב הבא יכלול הסלמה צבאית נוספת, ורואה כי סכסוך זה בטווח הארוך לא יוכרע פוליטית באמצעות משא ומתן, אלא בכוח צבאי.

אל-דיק מבהיר כי חלה תפנית בעמדות של מספר מדינות אזוריות ומדינות העולם, במיוחד מדינות ברית נאט"ו ומערב אירופה, כלפי סוגיית סגירת מצר הורמוז וחופש השיט, ומציין כי המסלול שנפתח על ידי סולטנות עומאן כמסלול בטוח בשיתוף פעולה עם הארגון הימי העולמי הותקף על ידי איראן, וארצות הברית ראתה בכך צורה של שליטה, פיראטיות ותוקפנות במפרץ, מה שמגביר את הסבירות להסלמה.

הוא מציין כי ההצהרות האיראניות בנוגע לנקמה, והכרזות שהונפו במהלך הלווייתו של המנהיג העליון האיראני עלי ח'אמנאי שכללו איומים לפגוע בנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, יחד עם מידע מודיעיני שהועבר על ידי תל אביב לוושינגטון בנוגע לתוכניות איראניות אפשריות לחיסול טראמפ, דחפו את האחרון להכריז כי נתן פקודות לתגובה צבאית הרסנית במקרה של ניסיון חיסולו.

אל-דיק מצביע על כך שהשאלה הבסיסית אינה נוגעת להתרחשות עימות צבאי או אי-התרחשותו, אלא לאופי עימות זה, והאם הוא יהפוך למלחמה פתוחה בדומה למלחמה הקודמת, או שיישאר במסגרת תקיפות מוגבלות ופעולות נקודתיות ופגיעה במרכזים רגישים.

ציפיות להסלמה מבוקרת בטווח הקרוב

הוא מעריך כי בתקופה שנותרה מ-60 הימים הקרובים תתרחש הסלמה מבוקרת בצורת מכה תמורת מכה ופעולות מוגדרות, אך הוא צופה בטווח הארוך אפשרות של הטלת מצור מחדש על איראן ופתיחת מצר הורמוז בכוח על ידי וושינגטון ובעלות בריתה האירופיות, ואולי חזרה לעימות רחב, בצל לחצים ישראליים גוברים לכיוון הסלמה.

אל-דיק מבהיר כי התרחישים המוצעים כוללים המשך תקיפות הדדיות, או הידרדרות האזור למלחמה פתוחה שבה ארצות הברית וישראל יפגעו במרכזי אנרגיה ותשתיות איראניות, או ניסיון ליצור הפרעות פנימיות באמצעות תמיכה בקבוצות אופוזיציה, בעוד תרחיש החזרה למשא ומתן נשאר חלש, ורואה כי איראן עשויה להשתמש בו כדי להרוויח זמן ולא כדי להגיע להסכם.

האשמת הסכסוך

אל-דיק מצביע על כך שהצהרות הדדיות בנוגע לפגיעה אישית בטראמפ נושאות משמעויות הקשורות ל"האשמת הסכסוך", כך שפגיעה במנהיג העליון תיענה בפגיעה בנשיא ארה"ב, וכן איראן שואפת באמצעותן לחזק את החזית הפנימית ולאשר את יכולתה להגיב.

מנגד, אל-דיק סבור כי הצהרות טראמפ בתגובה לכך נועדו לחזק את כוח ההרתעה האמריקאי, ולשלוח מסר שכל פגיעה בהנהגה האמריקאית תיענה בתגובה קשה, ומציין כי הצהרות אלו חושפות את שבריריות מזכר ההבנות בין הצדדים, ואת האפשרות לסיום הפסקת האש וחזרה לפעולות צבאיות, ומדגיש כי האזור עומד בפני שלב מסוכן ותופי המלחמה שוב מתופפים.

אי השגת היעדים האמריקאים

הסופר והאנליסט הפוליטי לביב טהא מבהיר כי ההסלמה הנוכחית בין ארצות הברית לאיראן משקפת מתודולוגיה מערבית המבוססת על ניסיון להשיג יעדים באמצעות משא ומתן שלא הושגו במהלך המלחמה, ומציין כי וושינגטון לא הצליחה להשיג את יעדיה הבסיסיים של הפלת המשטר האיראני או הכרעת סוגיות הטילים והתוכנית הגרעינית באופן ששאפה אליו, מה שדחף אותה לנסות לפרש את הסעיפים המעורפלים בהבנות באופן המשרת את האינטרסים שלה.

הוא מדגיש כי המשך המלחמה התמודד עם לחצים פנימיים בארצות הברית, בנוסף להתנגדויות בינלאומיות בשל היעדר כל אישור או"ם המעניק לה לגיטימציה.

הסלמה ככלי משא ומתן

טהא מבהיר כי ההסלמה הצבאית מייצגת, מנקודת מבטה של ארצות הברית, חלק מכלי המשא ומתן, שכן היא שואפת לנהל משא ומתן תחת לחץ באמצעות המשך תקיפות צבאיות או שימוש בכלי כוח קשה ורך כדי לדחוף את איראן להציע ויתורים.

טהא מציין כי אחת הסיבות למתיחות היא תחושתה של איראן כי קלף מצר הורמוז עלול להילקח ממנה לאחר היוזמה העומאנית, ומבהיר כי ההצעות הנדונות קובעות חזרה לפעילות במסלול הדרומי של המצר דרך המים הטריטוריאליים העומאניים כפי שהיה לפני המלחמה, בעוד המסלול הצפוני העובר במים האיראניים דורש תיאום עם טהרן ללא הטלת עמלות, וזאת סולטנות עומאן דוחה בהתבסס על החוק הבינלאומי הרואה במצר מעבר בינלאומי פתוח לשיט.

הוא מבהיר כי פגיעת איראן בספינות סוחר באה במסגרת שאיפתה לשמור על קלף הורמוז, בעוד ארצות הברית ראתה בכך הפרה של סעיף 4 בהסכם שנחתם בין הצדדים בחודש שעבר, הקובע הבטחת חופש השיט ופתיחת המצר, בעוד טהרן סבורה כי יישום התחייבות זו צריך להיות בהתאם לתנאיה.

טהא מצביע על כך שהנושא הגרעיני עדיין נתון למשא ומתן וטרם הוכרע, ומציין כי וושינגטון גם שאפה לרוקן את הסעיף הנוגע ללבנון מתוכנו, למרות שההסכם קבע הפסקת פעולות צבאיות בכל החזיתות, באמצעות התעלמות מהפרות ישראליות יומיומיות ופתיחת מסלול משא ומתן חדש כדי שלא תירשם הפסקת אש כהישג לאיראן.

תנאים אמריקאים חדשים

טהא מדגיש כי ארצות הברית הוסיפה תנאים חדשים שלא היו קיימים בעבר, ביניהם מה שהעלה שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו במהלך סיורו במפרץ, בקישור השקעות ושיקום באיראן לשינוי התנהגותה האזורית ותוכניות הטילים והמל"טים שלה.

טהא סבור כי הלוויה ההמונית של המנהיג העליון לשעבר עלי ח'אמנאי והצעדות המיליוניות שליוו אותה היוו הפתעה לארצות הברית ולנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ותרמו להגברת תחושתה כי יעדיה לא הושגו במלואם.

טהא סבור כי פרוץ מלחמה כוללת עדיין בלתי סביר, אך אינו בלתי אפשרי, ומבהיר כי כל עימות רחב יהיה בבחינת "שבירת עצם", שכן ארצות הברית תשאף לסיים את איראן, בעוד טהרן סבורה כי מלחמה כזו תשנה את פני האזור, ומדגיש כי התפתחויות השלב הבא יישארו תלויות בהחלטות הפוליטיות והצבאיות של שני הצדדים.

רמת מתח גבוהה בין הצדדים

פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה של ירושלים, ד"ר קוסאי חאמד, מאשר כי ההסלמה ההדדית בין איראן לארצות הברית, לאור הצהרות המנהיג העליון האיראני מוג'תבא ח'אמנאי בנוגע לנקמה על מות אביו, ותגובת טראמפ באיום בהשמדת איראן במקרה של פגיעה אישית בו, משקפת רמת מתח גבוהה בין הצדדים, ומאשרת כי ההבנה שעצרה את המלחמה הייתה רק הסכם שברירי שלא התבסס על כללים פוליטיים איתנים המבטיחים את המשכיותו או מקימים רגיעה קבועה.

חאמד מבהיר כי אין לראות את השיח ההדדי רק מנקודת מבט של האשמת הסכסוך, אלא כאינדיקציה לאופי היחסים המתוחים בין הצדדים, ומציין כי ההסכם שהושג היה הסכם כפוי שנכפה על ידי נסיבות ואינטרסים זמניים, במיוחד עבור ארצות הברית, יותר מאשר הסדר פוליטי יציב, מה שמסביר את חזרת ההסלמה הפוליטית והצבאית זמן קצר לאחר הפסקת הלחימה.

האפשרות לחזרה למלחמה הפכה סבירה

חאמד מאשר כי התפתחויות השלב הנוכחי מצביעות על כך שהאפשרות לחזרה למלחמה הפכה סבירה, בצל חוסר יכולתם של המתווכים עד כה להחזיר את שני הצדדים לשולחן המשא ומתן או להכיל את המתיחות הגוברת.

הוא מציין קיומם של שני תרחישים עיקריים; הראשון הוא חידוש העימות הצבאי, ואף אם לא יחזור באותו קצב שחווה במלחמה הקודמת, הוא עשוי להיות חריף יותר מההתנגשויות המוגבלות שהתרחשו לאחר הרגיעה הראשונה.

פנייה של ארצות הברית לדיפלומטיה כפויה

חאמד מצביע על קיומו של תרחיש נוסף, והוא פנייה מחודשת של ארצות הברית למדיניות "דיפלומטיה כפויה", באמצעות הידוק הסנקציות הכלכליות, והעלאת רמת האיום הצבאי, במטרה ללחוץ על איראן ולאלץ אותה לסגת מעמדותיה ולחזור להבנות הקודמות או לקבל הסכם חדש בתנאים אמריקאים.

חאמד מדגיש כי הבעיה העיקרית כיום טמונה בכישלון מסלול המשא ומתן, ובהיעדר אינדיקציות להתקדמות במהלך הזמן שהוקצב, או ביכולתה של וושינגטון לכפות את תנאיה הנוגעים לסוגיה הגרעינית, מצר הורמוז, ותוכנית הטילים הבליסטיים האיראנית.

האזור קרוב יותר להסלמה

חאמד מבהיר כי היעדר תוצאות מוחשיות למשא ומתן דוחף את שני הצדדים לחילופי תקיפות ותגובות צבאיות, ומעריך כי האזור קרוב יותר להסלמה חדשה מאשר להסכם פוליטי. חאמד סבור כי כל הבנה אפשרית בשלב הבא לא תצא, ככל הנראה, ממסגרת ההסכם שהושג לאחר ארבעים ימי לחימה.

חאמד סבור כי התמונה נעה בהדרגה לעבר הסלמה נוספת, למרות שעדיין קיימות אפשרויות למלחמה כוללת שאינן מוכרעות, ומציין כי כל אירוע חריג עלול להוביל לתגובות חסרות תקדים, ולפתוח את הדלת להרחבת העימות לכלול את ישראל והאינטרסים האמריקאים באזור, באופן שיחזיר את המשבר לנקודת ההתחלה ויבסס שלב חדש של חוסר יציבות.

מסרים פוליטיים מרובים

הסופר והחוקר הפוליטי והמומחה ליחסים בינלאומיים, נעמאן תאופיק אל-עבד, סבור כי ההסלמה עדיין מאפיינת את התמונה באזור המפרץ, ובמיוחד בנוגע למצר הורמוז, ומציין כי השיח הפוליטי ההדדי בין איראן לארצות הברית חווה הסלמה מתמשכת המשקפת את המשך מצב המתיחות בין הצדדים, בצל היעדר אינדיקציות אמיתיות לרגיעה.

לדברי אל-עבד, הצהרות המנהיג העליון האיראני החדש מוג'תבא ח'אמנאי בנוגע לכך ש"נקמה וגמול על מות אביו עלי ח'אמנאי הם דרישה הכרחית", וכי האחראים על פעולת החיסול יישאו באחריות, יחד עם קריאתו ל"חופשי העולם" להשתתף בתגובה זו, נושאות מספר מסרים פוליטיים.

אל-עבד מבהיר כי הבולט במסרים אלו הוא הדגשה כי ההנהגה האיראנית החדשה עדיין דבקה במדיניות התגובה ואי-הנסיגה, וכי שינוי ההנהגה לא שינה את הגישה האיראנית, אלא שההנהגה החדשה נראית קיצונית יותר מקודמתה ומחויבת יותר למדיניות שנקט המנהיג העליון הקודם.

אל-עבד מבהיר כי המסר השני של הצהרות אלו מופנה ליריבים, ותוכנו הוא שחיסול מנהיגים איראניים לא ימנע מטהרן להגיב, אלא עלול לדחוף אותה לאמץ עמדות קיצוניות יותר.

חיסול המנהיג העליון מחזק את עמדת המשא ומתן

אל-עבד מצביע על כך שחיסול האישיות הראשונה בהנהגה האיראנית לא דחף את איראן להציע ויתורים או להיכנע, אלא חיזק את דבקותה בעמדותיה במהלך המשא ומתן, למרות המלחמה הארוכה והמצור הכבד שחוותה, ומציין כי חילופי האיומים בין הצדדים מגבירים את הסבירות להסלמה, ודוחפים את מדינות האזור להעלות את רמות המוכנות הביטחונית והדיפלומטית.

אל-עבד סבור כי הגורם הישראלי נוכח בעוצמה במשבר זה, ומעריך כי ישראל עומדת מאחורי רבות מסיבות המתיחות, בין אם מתחילת המלחמה או באמצעות מידע מודיעיני שהיא מספקת לארצות הברית, שלדעתו נועד להלהיט את המשבר יותר מאשר לספק מידע מדויק.

אל-עבד מבהיר כי ההצהרות האיראניות נועדו גם להפגין את לכידות מוסדות המדינה האיראנית, ולהדגיש כי המנהיג העליון עדיין מנהל את המשבר, וכי המוסדות הפוליטיים והצבאיים ממשיכים ליישם את הנחיותיו באופן המשקף את יציבות מבנה המשטר הפנימי.

התנערות מהבנות קודמות

מנגד, אל-עבד מבהיר כי טראמפ התרגל להשמיע הצהרות וציוצים סותרים, ורואה כי האיום בשימוש בכוח עומד בסתירה למזכר ההבנות שהושג במהלך פגישת ברית נאט"ו.

אל-עבד מציין כי חלק מגורמי הממשל האמריקאי, יחד עם ישראל, שואפים להתנער מהבנות קודמות ולשמור על אפשרות של תקיפות צבאיות ומצור ללא הידרדרות למלחמה כוללת.

הערכה להמשך לחצים ותקיפות אמריקאיות

אל-עבד מעריך כי ארצות הברית תמשיך בגישת התקיפות והלחצים הנוכחית, תוך הימנעות ממלחמה רחבה שתדלדל את יכולותיה ותוביל להרחבת הסכסוך ולגרימת נזקים לכלכלה העולמית.

אל-עבד מצביע על כך שתרחיש זה עשוי להימשך עד שטהרן תקבל את ההצעות האמריקאיות, או שוושינגטון תהיה נתונה ללחצים אזוריים ובינלאומיים שידחפו אותה לחזור למחויבות למזכר ההבנות או להגיע להסכם קבוע שיעניק לה, מנקודת מבטה, עמדת משא ומתן טובה יותר.