עזה מחוץ לחישובים האזוריים: כיצד העימות האיראני-אמריקאי דחק את הסוגיה הפלסטינית לשוליים?

הזירה הפוליטית הבינלאומית עדה לשינוי דרמטי בסדרי העדיפויות, כאשר תשומת הלב מתמקדת כעת בסבבים הקרובים של המשא ומתן האמריקאי-איראני. שינוי זה בא על חשבון רצועת עזה, הסובלת מהשלכות מלחמה הרסנית, בתוך חששות שהפסקת האש השברירית תהפוך למצב קבוע של שכחה פוליטית.

המלחמה ברצועה פרצה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר 2023, שהותירו אחריהם אבדות אנוש עצומות, למעלה מ-73 אלף הרוגים פלסטינים. למרות הכרזת הפסקת אש באוקטובר 2025, בהתבסס על חזון הממשל האמריקאי, המציאות בשטח עדיין רחוקה מהיציבות המיוחלת.

האזור נכנס למערבולת סכסוך רחבה יותר לאחר ארבעה חודשים של רגיעה בחזית עזה, כאשר ארצות הברית וישראל פתחו במתקפה על איראן. הסלמה זו עוררה תגובה איראנית שפגעה במספר יעדים, והרחיבה את היקף העימות לכלול מדינות המפרץ ולבנון, לפני שהושגה רגיעה כוללת באפריל האחרון.

ההפתעה הגדולה הייתה מזכר ההבנות שנחתם בין וושינגטון לטהראן באמצע יוני האחרון, שמטרתו הייתה לסיים את הפעולות הצבאיות באזור. הבולט במזכר זה הוא היעדר כל אזכור לרצועת עזה, מה שעורר תסכול עמוק בקרב מנהיגי הפלגים הפלסטינים שציפו לפתרון כולל.

אנליסטים פוליטיים רואים בשתיקה זו כלפי עזה אינדיקציה לשינוי עמוק באסטרטגיה האיראנית כלפי בעלות בריתה באזור. נראה כי טהראן החלה להעריך מחדש את משקלה האסטרטגי של 'חמאס', במיוחד לאחר שהמלחמה הובילה לשחיקת יכולות התנועה ושינוי כללי העימות המסורתיים.

מקורות דיווחו כי היחסים בין איראן לחמאס, שנמשכו שנים של תמיכה כספית וצבאית, עוברים תקופה של קרירות יחסית. מומחים צבאיים סבורים כי טהראן לא רצתה בעימות כולל בסתיו 2023, מה שיצר פער בתיאום בין הצדדים.

בצד הדיפלומטי, גורמים מערביים רואים בהוצאת עזה מההסכמים הגדולים שיקוף של השתכנעות בינלאומית בקושי לפתור את הסוגיה בטווח הקרוב. הקיפאון הפוליטי הנוכחי מונע הגעה למסגרת אמינה ל'יום שאחרי' המלחמה, מה שמותיר את הרצועה במצב תלוי בין מלחמה לשלום.

בשטח, כוחות הכיבוש הישראליים עדיין שולטים על למעלה מ-60% משטח רצועת עזה, עם המשך פעולות צבאיות לסירוגין. נוכחות צבאית זו מחריפה את המשבר ההומניטרי החמור, והופכת את תהליך השיקום להבטחות נדחות בלבד שאינן מוצאות דרכן לביצוע.

ממשלת ישראל מתעקשת על תנאי פירוק הנשק המלא של הפלגים לפני דיון בכל מעבר פוליטי או מנהלי ברצועה. מנגד, הפלגים הפלסטינים דוחים דרישה זו ללא קבלת ערבויות בינלאומיות ברורות להקמת רשות לאומית חלופית המסוגלת לנהל את ענייני הפלסטינים.

למרות הקיפאון הזה, קהיר עדה למהלכים דיפלומטיים אינטנסיביים מאחורי הקלעים בניסיון למצוא מוצא למשבר. בפגישות אלו משתתפים גורמים אזוריים ובינלאומיים, בנוסף לנציגים מ'מועצת השלום' שהוקמה על ידי הממשל האמריקאי הנוכחי, כדי לדון במפת דרכים עתידית.

ההצעות הנידונות במסדרונות המשא ומתן כוללות שילוב של פירוק נשק הדרגתי והקמת רשויות מעבר לניהול חיי היומיום. עם זאת, דיווחים המגיעים מתוך ישראל מצביעים על דחייה ממשלתית רחבה של רעיונות אלו, מה שמעמיד את המשא ומתן בפני מבוי סתום.

משקיפים מדגישים כי התהליך הדיפלומטי הנוכחי עדיין כלוא בחדרי הישיבות ולא תורגם לשינוי אמיתי בשטח. האזרח הפלסטיני בעזה עדיין מתמודד עם מחסור חמור במשאבים בסיסיים, בעוד תקוות השיקום נותרות רחוקות מהישג יד בצל המאבקים האזוריים.

היעדרותה של עזה מההבנות האיראניות-אמריקאיות מהווה מכה למאמצי איחוד הזירות ש'ציר ההתנגדות' קרא להם זה מכבר. התפתחות זו מציבה את הסוגיה הפלסטינית בפני אתגר של השבת המומנטום הבינלאומי בזמן שהמעצמות הגדולות נוטות להסדרים אזוריים כוללים החורגים מהייחודיות הפלסטינית.

בסופו של דבר, רצועת עזה נשארת בת ערובה להסכמות בינלאומיות גדולות ולסכסוכים אזוריים שציירו מחדש את מפת ההשפעה. בעוד הבירות עסוקות בסידור ניירות 'המלחמה הגדולה', תושבי עזה ממשיכים להתמודד עם גורלם בצל כיבוש מתמשך ודחיקה דיפלומטית חסרת תקדים.

עזה נעלמת בהדרגה ממעגל העניין הבינלאומי, וההסכמים האחרונים משקפים ירידה במשקלה האסטרטגי של חמאס בחישובים האיראניים.