אלף ימים של השמדה: הכיבוש בולע 80% משטח עזה והופך אותה לאזור אסון

רצועת עזה השלימה את יומה האלף תחת עול מלחמת השמדת עם חסרת תקדים, כאשר נתונים מהשטח חשפו שינויים מסוכנים במפת השליטה הצבאית. מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש המשוער באוקטובר האחרון, הרשויות הכובשות הרחיבו את האזורים הכפופים להגבלות גישה, מה שהקטין את השטחים הזמינים לאזרחים לרמותיהם ההיסטוריות הנמוכות ביותר.

מקורות מהשטח דיווחו כי הכיבוש הטיל את מה שמכונה 'הקו הצהוב' שבלע 53% משטח הרצועה, לפני שהתרחב מאוחר יותר באמצעות 'הקו הכתום'. השטח הכפוף לשליטה והגבלות ישראליות ישירות הגיע לכ-64.9%, על רקע אזהרות האו"ם מפני דחיפת התושבים לאזורים צפופים החסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר של חיים ושירותים חיוניים.

בהתפתחות בולטת בשטח, מנהל משרד התקשורת הממשלתי בעזה, איסמעיל ת'וואבתה, אישר כי צבא הכיבוש שולט למעשה ביותר מ-80% משטח הרצועה. ת'וואבתה הסביר כי שליטה זו לוותה בשימוש בכוח הרסני עצום, כאשר הכיבוש הטיל יותר מ-223 אלף טונות של חומרי נפץ, מה שהוביל למחיקת שכונות שלמות מהמפה.

במישור הפוליטי, בלטו הצהרות ישראליות רשמיות המאשרות כוונות התרחבות, כאשר בנימין נתניהו הוציא הנחיות לצבא לשליטה מוחלטת על 70% משטחי עזה. מהלכים אלה מתרחשים במקביל לתוכניות גלויות למה שמכונה 'הגירה מרצון', שאושרה על ידי הכנסת להקמת מנהלה מיוחדת לתיאום בתוך משרד הביטחון הישראלי במרץ 2025.

המחיר האנושי של מלחמה זו היה הקשה ביותר, כאשר 73,066 קורבנות נהרגו, כאשר ילדים ונשים מהווים את הרוב. דיווחים מצביעים על מותם של 21,700 ילדים, כולל יותר מאלף תינוקות שלא עברו את שנתם הראשונה, בעוד אלפי גופות עדיין נמצאות מתחת להריסות שצוותים אינם יכולים להגיע אליהן.

המצב הבריאותי ברצועה הגיע לקריסה מוחלטת, עם מחסור בתרופות וציוד רפואי מתכלה העולה על 51%. הפגיעה השיטתית במתקני בריאות הובילה להרס מוחלט של 7 בתי חולים גדולים, והפסקת פעולתם של מחצית ממכשירי הדיאליזה במתחם הרפואי שיפא, מה שמאיים על חייהם של אלפי פצועים וחולים מדי יום.

מספר הפצועים הגיע לכ-173 אלף בני אדם, אלפים מהם סובלים מפציעות קבועות, כאשר נרשמו יותר מ-5,400 מקרים של קטיעת גפיים, 20% מהם בקרב ילדים. המלחמה גרמה להשמדתן המוחלטת של יותר מ-2,600 משפחות פלסטיניות, ששמותיהן נמחקו מהמרשם האזרחי, והותירו אחריהן כ-60 אלף ילדים יתומים.

באשר לתשתיות, ההפסדים החומריים הישירים נאמדו בכ-80 מיליארד דולר, כאשר יותר מ-510 אלף יחידות דיור נפגעו. נתונים מצביעים על כך ש-335 אלף מבנים נהרסו לחלוטין, בעוד 75 אלף יחידות נוספות הפכו לבלתי ראויות למגורים, מה שהותיר את רוב תושבי הרצועה ללא קורת גג אמיתית שתגן עליהם מפני תנודות תנאי מזג האוויר.

משבר העקירה הכפויה פגע ביותר משני מיליון פלסטינים, רובם חיים באוהלים רעועים שאינם מגנים מפני חום או קור. משרד התקשורת הבהיר כי 132 אלף אוהלים מתוך 135 אלף הפכו לבלתי ראויים לשימוש, בזמן שהכיבוש תקף 346 מרכזי מחסה, תוך התעלמות מכל החוקים הבינלאומיים המגנים על עקורים.

הסבל לא הוגבל רק לפנים, אלא התרחב לכלול פרויקטים של חיסול פוליטי בינלאומי, כאשר הממשל האמריקאי הציג בפברואר 2025 תפיסה ליישוב מחדש של האוכלוסייה מחוץ לרצועה. הצעה זו, שנתקלה בסירוב פלסטיני וערבי נרחב, נחשבה על ידי ארגונים בינלאומיים כהפרה בוטה של זכות העם הפלסטיני להישאר על אדמתו וכעבירה חמורה על החוק הבינלאומי.

לסיכום, חלוף אלף ימים למלחמה זו מציב את הקהילה הבינלאומית בפני אחריותה ההיסטורית כלפי האסון ההומניטרי הגדול ביותר במאה העשרים ואחת. בעוד ישראל ממשיכה לכרסם באדמות ולהרוס את מקורות הפרנסה של חקלאות ודיג, תושבי עזה נשארים נצורים בשטחים המצטמצמים מיום ליום, ממתינים לפעולה בינלאומית שתעצור את שפיכות הדמים והעקירה.

מה שמתרחש ברצועת עזה הוא אסון הומניטרי חסר תקדים, כאשר ההרס פגע ביותר מ-90% משטח הרצועה כתוצאה ממכונת המלחמה הישראלית.