נתניהו דבק בהישארות צבאית בדרום לבנון ומקשר את הנסיגה לפירוק נשק חיזבאללה

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אישר כי צה"ל לא יפנה את עמדותיו בדרום לבנון בעתיד הנראה לעין, והדגיש כי כל נסיגה מותנית בהשגת פירוק נשק מלא של חיזבאללה. הצהרות אלו הגיעו במקביל להודעה על חתימת הסכם מסגרת בין הצדדים הלבנוני והישראלי בחסות ארצות הברית.

בסרטון ששודר לאחר חתימת ההסכם המשולש, תיאר נתניהו את ההישארות במה שכינה 'אזור הביטחון' כהישג אסטרטגי שלא יינטש בקלות. הוא הבהיר כי תל אביב שואפת באמצעות נוכחות זו להבטיח אי-חזרת איומים צבאיים לגבולותיה הצפוניים, וראה בהסכם כיסוי חדש למהלכיה.

ראש הממשלה הישראלי התייחס לפרטים טכניים בהסכם, וציין כי ישראל תאפשר לצבא לבנון לאכוף את שליטתו על 'שני אזורי ניסוי' בלבד. אחד משני אזורים אלה ממוקם מדרום לנהר הליטני אך מחוץ לתחום אזור הביטחון הנשלט על ידי כוחות ישראליים, בעוד השני ממוקם בצד הצפוני של הנהר.

בנוגע לנושא ההומניטרי והעקורים, נתניהו חסם את התקוות לחזרה קרובה של אזרחים לבנונים שנעקרו מכפריהם בתוך אזור הביטחון. הוא הדגיש בבירור כי לא יורשה לתושבים או לאנשי חיזבאללה להיכנס לאזורים אלה בשלב זה, והדגיש את המשך השליטה הצבאית המלאה עליהם.

מצדו, שר החוץ האמריקאי, מרקו רוביו, הצהיר במהלך טקס החתימה כי מסגרת זו מייצגת צעד מהותי לקראת הקמת ביטחון בר קיימא ושלום קבוע באזור. רוביו ציין כי השיחות שאירחה וושינגטון במשך חמישה סבבים נועדו לצמצם את פערי הסכסוך הגבולי והשטחי בין הצדדים.

מנגד, ההסכם נתקל בסירוב מוחלט מצד חיזבאללה, כאשר רחובות בירת ביירות היו עדים להפגנות רחבות ביום שישי בלילה. תומכי החיזבאללה הביעו את זעמם על סעיפי הסכם המסגרת, וראו בו ויתור בלתי מתקבל על הדעת לאור המשך הכיבוש של חלק מהשטחים הלבנוניים.

משקיפים ואנליסטים פוליטיים רואים כי נתניהו מנסה לשווק הסכם זה לציבור הישראלי כ'מכה ניצחת' להשפעה האיראנית באזור. פרופסור ללימודי סכסוכים, איברהים אל-ח'טיב, סבר כי העצמת צבא לבנון באזורים מוגבלים אינה מהווה סכנה לאינטרסים הביטחוניים הישראליים, אלא משרתת את נרטיב 'ההישג הגדול'.

אל-ח'טיב הבהיר כי קיימת אופטימיות זהירה או 'אופוריה' בקרב החוגים הממשלתיים הישראליים, אך הזהיר כי המבחן הוא במנגנוני היישום בשטח. הוא ציין כי מחויבות הגורמים האזוריים, ובמיוחד איראן, למסלול זה נותרה שאלה פתוחה שעלולה להצית מחדש את המצב בשטח בכל רגע.

החזון הישראלי ל'הישג' זה מבוסס על שלושה נימוקים עיקריים: הראשון הוא השגת סוג של לגיטימציה מרומזת להישארות ב'אזור הצהוב'. אנליסטים סבורים כי הסכמת המדינה הלבנונית למסגרת המשא ומתן עשויה להתפרש בישראל כהסכמה למצב קיים המעניק לכוחותיה חופש תנועה ומיקום לתקופה ארוכה יותר.

הנימוק השני נוגע לממד הדמוגרפי והביטחוני, כאשר ישראל רואה במניעת חזרת התושבים הלבנונים לכפרי הגבול הישג המונע חיכוך אזרחי עם כוחותיה. הנימוק השלישי הוא קישור גורל הנסיגה לנושא פירוק הנשק המורכב, תנאי שעלול להימשך שנים רבות להשגתו, מה שמשמעותו הישארות צבאית בלתי מוגבלת בזמן.

למרות רטוריקת הניצחון שמאמץ נתניהו, קיים זרם אופוזיציוני בתוך ישראל המפקפק בתועלת מהלכים אלה. זרם זה סבור כי המלחמה המתמשכת מזה כאלף ימים לא הצליחה לחסל את היכולות הצבאיות של חיזבאללה באופן סופי, וכי איום הטילים עדיין קיים למרות כל הסכמי המסגרת.

דיווחים מצביעים על כך שחלקים מהציבור הישראלי חשים תסכול מחוסר הכרעה בחזיתות הרבות, בין אם בעזה ובין אם בלבנון. האופוזיציה סבורה כי הדיבורים על 'ניצחון מוחלט' הם בגדר צריכה פוליטית בלבד, במיוחד כאשר הפרויקט הגרעיני האיראני והאיומים הגבוליים טרם הסתיימו באופן שהממשלה הבטיחה.

מקורות דיווחו כי הלחצים הבינלאומיים, ובמיוחד מוושינגטון, היו המניע העיקרי להגעה לנוסח זה של הסכם המסגרת. עם זאת, המתיחות בשטח וההפגנות בביירות מצביעות על כך שהדרך ל'שלום קבוע' שעליו דיבר רוביו עדיין רצופה בסכנות ומכשולים גדולים.

הציפייה נותרה השלטת בדרום לבנון, כאשר הכוחות הישראליים ממשיכים לחזק את עמדותיהם בציפייה למה שיביאו הימים הקרובים מבחינת צעדי יישום. לאור הדחייה העממית והשטחית מצד כוחות ההתנגדות, הסכם המסגרת נותר רק מסמך פוליטי הממתין למבחן המציאות הקשה בגבול.

ישראל תישאר באזור הביטחון בדרום לבנון, וזהו הישג גדול שנשמור עליו כל עוד לא יפורק נשק חיזבאללה.