שוק ה'תיאומים' השחור: מסע הבריחה מעזה בין סכומים אגדיים וסיכונים ביטחוניים

השאלות מתרבות ברצועת עזה בנוגע למנגנוני הנסיעה המורכבים המאפשרים לחלק לעזוב, בעוד שהדלתות נותרות סגורות בפני אלפים, תחת מערכת אפופת סודיות ואי-בהירות. הניסיונות לעקוב אחר מסלולים אלה נתקלים במכשולים גדולים, שכן רוב ההליכים מנוהלים הרחק מהודעות רשמיות, עם התחייבויות בעל פה המוטלות על העוזבים שלא לחשוף את הגורמים שסייעו ליציאתם או את הסכומים ששולמו.

היציאה מהרצועה מוגבלת כיום לשני מסלולים עיקריים: מעבר רפיח עם מצרים, ומעבר כרם שלום בדרום-מזרח, שם כוחות הכיבוש הישראליים מפעילים שליטה ביטחונית בפועל. ישראל שולטת בתנועה באמצעות מערכת של אישורים ואישורי ביטחון, מה שהופך את הנסיעה לתהליך רצוף סיכונים גם לבעלי מסמכים רשמיים או אישורים מוקדמים.

לאחרונה נרשמו מקרים של מעצר נוסעים למרות קבלת תיאומים ביטחוניים, הבולט שבהם היה מעצרו של הרופא מחמוד אל-נג'אר בתחילת יוני 2026, בעת שהיה בדרכו להשלים את לימודיו באיטליה. מקורות משפחתיים דיווחו כי הקשר עם אל-נג'אר נותק מיד עם הגעתו למעבר כרם שלום, ובהמשך התברר שכוחות הכיבוש לקחו אותו למקום לא ידוע ללא הסבר לסיבות.

בהקשר קשור, עלה שמה של מוסד בשם 'אל-מג'ד אירופה' כגורם פעיל בפלטפורמות המדיה החברתית, הטוען ליכולתו להבטיח נסיעה של עזתים למדינות אירופה, קנדה ואוסטרליה. מוסד זה דורש עמלות ראשוניות לבדיקה ביטחונית המוערכות בכ-500 דולר, ולאחר מכן סכומים כספיים משתנים, המגיעים לעיתים עד 7,000 דולר לאדם עבור הבטחת היציאה.

למרות טענות המוסד לתיאום עם גורמים בינלאומיים, מקורות בוועד הבינלאומי של הצלב האדום הכחישו כל קשר לפעולות אלו או לקיומם של מתווכים המייצגים אותם בתיק הנסיעות. המקורות הדגישו כי הוועד אינו משתתף בשום תפקיד תיאום ספציפי ליציאת יחידים, והזהירו מפני התנהלות עם גורמים לא רשמיים המטילים סכומים כספיים בתמורה להבטחות הגירה.

עדויות של נוסעים שעברו חוויה זו מצביעות על כך שהנסיעות מאופיינות בחוסר ודאות קיצוני, כאשר הנוסע אינו יודע את יעד הסופי אלא בעת העלייה למטוס. אחת הנוסעות סיפרה שנאלצה לשלם 1,500 דולר נוספים לאחר עמלות הבדיקה הביטחונית כדי להגיע לדרום אפריקה, ותיארה את החוויה כסיכון גדול בהיעדר אפשרויות אחרות.

במעבר רפיח, מסלולי הנסיעה מתחלקים בין פינויים רפואיים רשמיים ורשימות ממתינים שנתקעו מאז מאי 2024, בנוסף ל'תיאומים של בעלי השפעה'. המסלול הרפואי כפוף לקריטריונים מחמירים בפיקוח משרד הבריאות, אך הנתונים מראים פער עצום בין מספר הזקוקים לטיפול בחו"ל לבין אלה שאושרו בפועל לעזוב.

מקורות יודעי דבר חשפו קיומו של שוק מקביל לתיאומים המנוהל על ידי מתווכים ואנשים בעלי השפעה, כאשר עלות נסיעה מהירה תוך ימים ספורים מגיעה לבין 30 ל-35 אלף דולר. רשת זו מסתמכת על הפקדת כספים במשרדי חלפנות כצד שלישי, והסכומים אינם נמסרים למתווכים אלא לאחר אישור יציאת הנוסע והגעתו לצד השני.

במקרים אחרים, מתאמים הציעו סכומים דמיוניים שהגיעו ל-50 אלף דולר לאדם מבוגר בתמורה להבטחת יציאה תוך עשרה ימים בלבד. גורמים אלה מצדיקים את העלייה המטורפת במחירים בריבוי הגורמים המעורבים בתהליך, כולל גורמי ביטחון וקבוצות האחראיות על אבטחת הדרכים שבהן עוברות שיירות הנוסעים.

נתוני רשות המעברים מראים כי תנועת הנסיעות חודשה באופן חלקי בפברואר 2026, כאשר כ-3,516 אנשים עזבו דרך מעבר רפיח עד סוף מרץ באותה שנה. לעומת זאת, כ-2,701 אזרחים חזרו לרצועה באותה תקופה, מה שמשקף את היקף הלחץ הדמוגרפי והרצון הגובר לעזוב עקב המצב המידרדר.

מאות פלסטינים ששילמו עמלות לחברות תיאום מצריות לפני סגירת המעבר במאי 2024 סובלים ממצב תלוי, כאשר שמותיהם נמשכים באיטיות רבה. הדיווחים מצביעים על כך שרק כ-50 נוסעים מרשימות אלו עוזבים מדי שבוע, בעוד כספם של השאר נשאר מוחזק אצל אותן חברות ללא לוח זמנים ברור ליציאתם.

משרד הבריאות בעזה מאשר כי מספר המקרים הזקוקים לנסיעה דחופה עולה על 17 אלף מקרים, כאשר רק אחוז קטן מאוד מהם, שאינו עולה על 18%, עזב. חוסר זה במסלול הרשמי דוחף משפחות אמידות לפנות לאפשרויות תיאום פרטיות, ללא קשר לעלותן, מה שיוצר מצב של אי-שוויון בזכות התנועה והחיים.

הנסיעה מעזה בשנת 2026 נותרה מסע אל הלא נודע, הנשלט על ידי אינטרסים כספיים ומורכבויות ביטחוניות המוטלות על ידי הכיבוש והמתווכים כאחד. בעוד שחלק מצליחים לעבור דרך חורים צרים אלה, רובם המכריע של תושבי הרצועה נשארים בני ערובה לסגירת המעברים או למחירים העולים על יכולתם הכלכלית פי עשרות מונים.

המשך מצב זה מציב את הקהילה הבינלאומית בפני אחריותה כלפי חופש התנועה של הפלסטינים, במיוחד לאור הפיכת הנסיעה למסחר רווחי עבור גורמים רבים. בהיעדר פתרונות מדיניים ומעברים בטוחים וקבועים, סיפורי הסרסורים והמעצרים במעברים נשארים הכותרת הבולטת ביותר לסבלם של תושבי עזה בחיפושם אחר ביטחון.

היינו כמו טובע הנאחז בקש; זו הייתה הרפתקה וסיכון, אך היא נראתה הגורם היחיד המסוגל להוציא אותנו מעזה.