צמאון האדמה בבקעה: מדיניות ניתוק המים הורסת את יבולי החקלאים ומאיימת על הקיום הפלסטיני

אזור מישור עטוף, הממוקם מזרחית לעיר טובאס בגדה המערבית, חווה משבר חקלאי חמור, כאשר הבצורת הטבעית אינה עוד האיום היחיד על הגידולים. מקורות בשטח דיווחו כי ניתוק מכוון של קווי המים המזינים את האזור הוביל לקמילה של שטחים נרחבים של כרמי ענבים ולהרס מוחלט של יבולים עונתיים, תוך הגבלות חמורות המונעות מחקלאים גישה למקורות חלופיים.

החקלאי דרגאם בשאראת מספר על הפסדו העצום, כאשר טונות של ענבים שחיכו להבשלתם במשך כל השנה הפכו לענפים יבשים חסרי ערך. בשאראת הדגיש כי הפסקת מי ההשקיה למשך שלושה חודשים רצופים לא רק גרמה לאובדן העונה הנוכחית, אלא גם פגעה בעצים עתיקים שהניבו במשך שנים רבות, מה שאומר אובדן ייצור עתידי גם כן.

ההערכות הפיננסיות מצביעות על כך שגודל האסון הכלכלי עולה על יכולתם של החקלאים לשאת, שכן הפסד דונם אחד של ענבים מגיע לכמיליון שקלים, השווים לכ-270 אלף דולר. מספרים אלו משקפים מציאות טרגית שבה חיים בעלי האדמות, המוצאים את עצמם מול חובות מצטברים ועתיד לא ידוע לאור המשך מדיניות הייבוש השיטתית נגד הכפרים והעיירות הפלסטיניות.

באזור ראס אל-אחמר, התמונה אינה פחות קודרת, כאשר החקלאי לוטפי בני עודה מתמודד עם אתגרים יומיומיים הקשורים לגידול בקר ואספקת מרעה. בני עודה הסביר כי סגירת שטחים נרחבים והפיכתם לאזורים צבאיים סגורים, בנוסף להתקפות המתנחלים המתמשכות, דחפו עשרות משפחות לעזוב בכפייה את האזור בחיפוש אחר דרכי קיום בטוחות יותר.

משברים אלו מתרחשים במקביל למהלכים בשטח לסלילת כבישי התנחלות וצבא חדשים החוצים את לב האדמות החקלאיות בבקעה. גורמים רשמיים מקומיים הזהירו כי אחד הכבישים הנבנים משתרע לאורך 22 קילומטרים ורוחבו מגיע ל-50 מטרים, מה שיוביל לנגיסה של אלפי דונמים חקלאיים ולבידוד שטחים נוספים מאחורי אזורי ביטחון שאליהם נאסר על פלסטינים להיכנס.

באזור אל-עוג'א, משבר האפליה בחלוקת משאבי המים מתגלה בצורתו הברורה ביותר, כאשר האזור כולל עשרות בארות ארטזיות בעלות זרימה גבוהה. למרות שפע המים הזה, מקורות מקומיים מתלוננים כי ההתנחלויות הסמוכות מקבלות הקצאות מים עצומות העולות על צרכיהן, בעוד שהחקלאי הפלסטיני נותר נאבק בצמא כדי לשמור על מה שנותר מיבוליו.

המאבק בבקעה נשאר מאבק על קיום וזהות, כאשר משבר המים משתלב עם מדיניות הפקעת אדמות והגבלות ביטחוניות. למרות כל התנאים הקשים הללו של רדיפות מתנחלים וירידה בייצור החקלאי, החקלאים בעטוף, תמון ובאזורים שונים של הבקעה עדיין נאחזים באדמותיהם, ורואים בהתמדה מול לחצים אלו את הדרך היחידה למנוע את ריקון האזור מתושביו המקוריים.

הפסד דונם אחד של ענבים מגיע לכמיליון שקלים, והפסקת ההשקיה למשך שלושה חודשים לא רק הרגה את עונת הקציר, אלא גם הרסה את יכולת העצים להניב בשנים הבאות.