הפרלמנט האירופי מאשר כללים מחמירים לגירוש מהגרים והקמת מרכזי מעצר חיצוניים

חברי הפרלמנט האירופי בבריסל אישרו סופית חבילה של כללים משפטיים מחמירים יותר בנוגע לתיק ההגירה, המעניקים לסוכנויות הביטחון ולרשויות המבצעות סמכויות חסרות תקדים. תיקונים אלה נועדו להדק את הפיקוח על מהגרים בלתי חוקיים ולהקל על תהליכי גירושם באמצעות מנגנונים משפטיים חדשים החורגים מהגבולות הגיאוגרפיים של האיחוד.

אישור הפרויקט השנוי במחלוקת הגיע לאחר הצבעה שחשפה פילוג ברור בשטרסבורג, כאשר 418 חברים תמכו בטקסט לעומת 218 שהתנגדו. הצבעה זו מייצגת את התחנה האחרונה במסלול חקיקתי מורכב וארוך, שהיה נתון ללחצים פוליטיים גוברים מצד ממשלות אירופיות המבקשות להגביל את זרם המהגרים תחת עליית הזרמים הימניים.

מקורות דיווחו כי האווירה באולם הפרלמנט נעה בין קבלת פנים רחבה מצד גושי הימין והימין הקיצוני, שראו בהחלטה ניצחון לריבונותם, לבין גינוי חריף מצד כוחות השמאל. משקיפים רואים בפילוג זה שיקוף לעומק המשבר המוסרי והפוליטי שחווה היבשת הישנה ביחס לטיפול בתיק המקלט וזכויות האדם.

הכללים החדשים כוללים סעיף המאפשר למדינות החברות לפתוח מה שנקרא 'מרכזי חזרה' במדינות הנמצאות מחוץ לתחום הגיאוגרפי של האיחוד האירופי. מהגרים שאינם עומדים בתנאי השהייה החוקית יישלחו למרכזים אלה בהמתנה להשלמת הליכי גירושם הסופי למדינות מוצאם, אפשרות שמספר מדינות החלו לבחון את יישומה בפועל.

מגנוס ברונר, נציב ההגירה האירופי, הדגיש כי צעדים אלה נועדו להחזיר את השליטה על גבולות היבשת ולהבטיח שהמדינה היא בעלת ההחלטה במתן זכות השהייה. ברונר ציין כי המטרה העיקרית היא לחסום את דרכן של רשתות הברחת בני אדם שניצלו את הפרצות המשפטיות הקודמות כדי לכפות מציאות של הגירה בלתי חוקית.

מדינות אירופיות מובילות כמו דנמרק, אוסטריה, גרמניה והולנד, בנוסף ליוון, החלו לבחון את הדרכים הלוגיסטיות והמשפטיות להקמת מרכזים חיצוניים אלה. ראש ממשלת יוון, קיריאקוס מיצוטאקיס, הצהיר כי ארצו שואפת לחתום על ההסכמים הראשונים בנושא זה עד שנת 2026, כדי שייכנסו לתוקף בפועל בשנה שלאחר מכן.

מהלכים אלה מגיעים בתקופה שבה סטטיסטיקות רשמיות מצביעות על ירידה ניכרת במספר המהגרים הנכנסים במהלך שנת 2025, אך היעילות ביישום החלטות הגירוש עדיין נמוכה. הנתונים מראים כי אחוז העוזבים בפועל את שטחי אירופה אינו עולה על 30% מאלה שנגדם הוצאו צווי יציאה חוקיים, מה שדחף את האיחוד לחפש פתרונות מחמירים יותר.

סגן הפרלמנט הצרפתי הימני, פרנסואה-קסבייה בלאמי, תיאר את תוצאות ההצבעה כצעד היסטורי המוכיח את יכולתה של אירופה להשתנות ולא להיכנע למציאות של חוסר אונים. בלאמי סבר כי הכללים החדשים יחזירו את היוקרה לחוק האירופי וישימו קץ למצב הרפיון ששרר בטיפול בתיקי הגירה בלתי חוקית במשך שנים רבות.

מנגד, הצעדים החדשים מטילים התחייבויות מחמירות על מהגרים שנגדם הוצאו החלטות גירוש, כאשר עליהם לשתף פעולה באופן מלא עם הרשויות לביצוע העזיבה. במקרה של סירוב לציית, או אם הרשויות יראו קיומו של סיכון ביטחוני או אפשרות לבריחה, הן רשאיות לעצור את המהגר לתקופה שיכולה להגיע עד שנתיים מלאות.

סעיפים אלה עוררו גל של גינויים מצד ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, כאשר ארגון 'קאריטאס' ראה בחוקים אלה תרומה להטבעת סטיגמה על מהגרים ולטיפול בהם כפושעים. הארגון הזהיר כי מדיניות זו תוביל להעמקת הקיטוב בתוך החברות האירופיות ותאיים על הלכידות החברתית שהיבשת שואפת לשמור עליה לנוכח המשברים הנוכחיים.

הכללים החדשים מעניקים לרשויות המקומיות את הזכות לחפש מהגרים, בתיהם וכל מקום הקשור אליהם, עם אפשרות להחרים רכוש אישי כדי להבטיח את ביצוע תהליך החזרה. מבקרים רואים בסמכויות אלה דומות מאוד לצעדים המחמירים שננקטו על ידי סוכנויות ההגירה האמריקאיות בתקופות קודמות, מה שהופך את המעצר להליך שגרתי.

מצדה, ארגון 'Human Rights Watch' תיאר שינוי זה כפתיחת הדלת לשימוש במרכזי מעצר חיצוניים במדינות שייתכן שאינן מכבדות את אמות המידה הבסיסיות של זכויות האדם. הארגון ציין כי הדיון בפרויקטים אלה עם מדינות כמו רואנדה ואוזבקיסטן מעורר חששות רציניים לגבי גורלם של מהגרים ומבקשי מקלט הכלואים במרכזים אלה.

למרות ההסכמה הכללית בין רוב מדינות האיחוד, צרפת וספרד הביעו התנגדות ברורה לרעיון הקצאת תקציבים משותפים למימון מרכזים חיצוניים אלה. עמדה זו משקפת חשש מההשלכות המשפטיות והמוסריות, בנוסף לספקות לגבי יעילותם של מרכזים אלה בהשוואה לניסיונות קודמים כושלים כמו התוכנית הבריטית עם רואנדה.

החוק ממתין כעת לצעד האחרון של אישור רשמי מצד המדינות החברות כדי שייכנס לתוקף באופן סופי, כאשר רוב הסעיפים צפויים להתחיל להיות מיושמים באופן מיידי. חלק מההוראות הטכניות יקבלו ארכה של שנה שלמה לפני כניסתן לתוקף, מה שיעניק למדינות זמן להתאים את חוקיהן המקומיים לדרישות האירופיות החדשות.

צעד זה מבהיר לכולם שאנחנו אלה שמחליטים מי יכול להישאר באיחוד האירופי ומי צריך לעזוב, ולא המבריחים.