המערכת הפוליטית הפלסטינית בשלב העיצוב מחדש: משמעויות תיקון חוק הבחירות הכלליות

ברגע פוליטי המאופיין בהצטברות משברים וארגון מחדש של כללי העבודה הפוליטית הפלסטינית, הוציא נשיא פלסטין, מחמוד עבאס, החלטה לתיקון חוק הבחירות הכלליות, בצעד שחורג מעדכון טכני, והופך לניסיון להנדס מחדש את המערכת הפוליטית הפלסטינית מבחינת ייצוג, מנגנוני שלטון והיחסים בין המוסדות הפוליטיים הקיימים, בהקשר של הכנה לבחירות לפרלמנט ולבחירות לאומיות הצפויות בשנת 2026, והכרזה על כוונה לקיים בחירות לנשיאות בשנת 2027, ולאחר שנים ארוכות של השבתת המועצה המחוקקת ופירוקה בהחלטה נשיאותית בשנת 2018, והיעדר בחירות מאז שנת 2006.

התיקונים כללו הגדלת מספר חברי המועצה המחוקקת מ-132 ל-200 חברים, שינוי שאינו משקף רק הרחבה מספרית, אלא חלוקה רחבה יותר של מושג הייצוג הפוליטי בתוך המוסד המחוקק, המאפשר כניסה של כוחות חדשים ומפחית יחסית את המונופול של הסיעות הגדולות על המושבים, ומחלק מחדש את ההזדמנויות לכוחות חדשים, עצמאים, צעירים ונשים. כמו כן, הופחת אחוז החסימה מ-2% ל-1%, תיקון שנראה פשוט מבחינה חשבונית אך נושא השפעה פוליטית עמוקה, שכן הוא פותח את הדלת בפני רשימות קטנות ועצמאים להיכנס לפרלמנט בקלות רבה יותר, ומגדיל את מספר השחקנים הפוליטיים בתוכו, מה שמוביל לעיצוב מחדש של מפת הייצוג באופן מגוון ומפוצל יותר בו זמנית. בנוסף לכך, התיקונים כללו הגדלת מספר המועמדים בכל רשימה ל-20, וחיזוק ייצוג הנשים באמצעות דרישה לאישה אחת לפחות לכל שלושה מועמדים, בנוסף להורדת גיל המועמדות ל-23 במקום 28, מה שפותח את הדרך בפני דור פוליטי צעיר ומגוון יותר.

הרחבה זו של כללי ההשתתפות אינה ניתנת להפרדה מתוצאותיה המבניות, שכן השילוב בין הגדלת מספר המושבים והורדת אחוז החסימה מוביל לייצור פרלמנט פלורליסטי יותר, אך בו זמנית פחות מסוגל להקים רוב יציב. ככל שבסיס הכניסה למועצה מתרחב, כך גדלים הגושים והרשימות, ופוחתת האפשרות של שליטה של סיעה אחת או אפילו קואליציה מצומצמת על ההחלטה המחוקקת. במובן זה, המערכת הפוליטית עוברת מהיגיון של הכרעה להיגיון של משא ומתן מתמשך, כאשר בריתות הופכות לצורך קבוע ולא לבחירה, והיציבות תלויה ביכולתם של הצדדים השונים לנהל איזונים מורכבים בתוך מוסד צפוף ומגוון יותר.

בהקשר זה, היחסים בין הכוחות הפוליטיים הפלסטיניים, ובראשם תנועת פתח ותנועת חמאס, הופכים מורכבים יותר, שכן קשה לכל צד להשיג רוב לבדו, מה שאומר שההשפעה הפוליטית לא תהיה קשורה רק לגודל הגוש האלקטורלי, אלא ליכולתו של כל צד לבנות בריתות גמישות עם כוחות אחרים, כולל הרשימות הקטנות והעצמאים שעשויים להפוך לגורמים מכריעים בהטיית הגושים בתוך הפרלמנט, ובמקום שמאזן הכוחות יתבסס על עליונות מספרית בלבד, הוא יתבסס גם על היכולת לתמרן ולבנות שותפויות בתוך סצנה רב-צדדית.

מבחינה פוליטית, תיקונים אלה מחלקים מחדש את הרווחים בין השחקנים השונים מבלי להעניק לצד אחד עליונות מכרעת; תנועת פתח נהנית מחיזוק מעמדה בתוך המבנה הפוליטי הכללי ומיכולתה לנהל בריתות בתוך פרלמנט פלורליסטי יותר, בעוד שתנועת חמאס מוצאת הזדמנות רחבה יותר להפוך את משקלה העממי לייצוג מוסדי בתוך המועצה המחוקקת, עם אפשרות להרחבת נוכחות זו למועצה הלאומית במסגרת אש"ף. לעומת זאת, העצמאים והרשימות הקטנות הם המרוויחים ביותר מבחינה אלקטורלית ישירה כתוצאה מהורדת אחוז החסימה והרחבת מספר המושבים, מה שמאפשר להם להיכנס לפרלמנט ולמלא תפקיד משא ומתן משפיע למרות גודלם המוגבל. באשר לייצוג התפוצות, הוא מחזיר חלק ממשקלו בתוך משוואת הייצוג הלאומי באמצעות קישור הפנים למועצה הלאומית, אך הוא נשאר כפוף להיגיון של הסכמות פוליטיות יותר מאשר להיות גורם מכריע עצמאי. במובן זה, התיקונים אינם מניבים מנצח יחיד אלא מעצבים מחדש את מאזן הכוחות בתוך מערכת פלורליסטית יותר ובעלת איזונים מורכבים.

במקרה שהבחירות יתקיימו ללא הסכמה פוליטית מוקדמת בין הכוחות העיקריים, התמונה עשויה להתפתח למספר מסלולים אפשריים: המשך הפילוג בתוך מסגרת פרלמנטרית עם גושים גדולים שאינם מסוגלים להכריע, ומה שמתלווה לכך של שיתוק חלקי וקושי בהעברת חוקים; או דו-קיום כפוי שבו יש שיתוף פעולה בנושאים יומיומיים כמו תקציבים ושירותים, כאשר המחלוקות הפוליטיות הגדולות נשארות ללא פתרון; או הקמת ממשלת הסכמה או אחדות לאומית חלקית תחת לחץ פנימי או חיצוני, אך היא נשארת שברירית בשל השוני העמוק בפרויקטים הפוליטיים; או בתרחיש המורכב ביותר, ייצור מחדש של הפילוג בתוך המוסדות, כך שהמועצה תהפוך לזירת מאבק פוליטי מתמיד שבה מרכזי ההחלטה מתרבים, הלגיטימיות מתערבבת, והעבודה המחוקקת מושבתת או מואטת באופן כרוני.

רגישותם של שינויים אלה גוברת עם הממד העמוק יותר הקשור לקישור בין המועצה המחוקקת למועצה הלאומית הפלסטינית, שכן חברי המועצה המחוקקת אמורים להפוך אוטומטית לחברים במועצה הלאומית, מה שאומר שתוצאות הבחירות לא יישארו מוגבלות בתוך הרשות המחוקקת, אלא יעברו ישירות למבנה הייצוגי הרחב יותר של העם הפלסטיני במסגרת אש"ף.

וכאן מופיע השינוי החשוב ביותר: כניסת כוחות כמו חמאס או הג'יהאד האסלאמי, במקרה של השתתפותם וניצחונם, לא תוגבל לייצוג פרלמנטרי בלבד, אלא תתרחב אוטומטית למועצה הלאומית, כלומר למוסד המאחד את הייצוג הפלסטיני בפנים ובחוץ, מבלי שזה יעיד אוטומטית על הכרה בישראל או שינוי ישיר בעמדות הפוליטיות, שכן חברות במוסד ייצוגי אינה אומרת אימוץ מלא של סמכותו, אלא כניסה למסגרת משא ומתן רחבה יותר לגבי אופי ההחלטה הלאומית, מה שהופך את השפעתו האמיתית לקשורה לעיצוב מחדש של מאזן הכוחות בתוך הארגון יותר מאשר לשינוי אידיאולוגי ישיר.

בהקשר זה, המועצה הלאומית הפלסטינית אינה רק הרחבה מספרית של המועצה המחוקקת, אלא מבנה פוליטי רחב יותר הכולל גם את הפלסטינים בחו"ל, כלומר את הפזורה, מה שאומר שהייצוג הפלסטיני אינו מוגבל רק לפנים, אלא מתרחב למדינות רבות שבהן הקהילות הפלסטיניות מהוות חלק מהותי מהמבנה הפוליטי והסמלי של הייצוג הלאומי.

וכאן מופיעה משוואת איזון מורכבת יותר, שכן תוצאות הבחירות הפנימיות אינן מספיקות לבדן כדי להכריע את הרוב בתוך המועצה הלאומית, מכיוון שהתפוצות מהוות גוש פוליטי מקביל בעל משקל היסטורי וארגוני חשוב בתוך אש"ף. יחד עם זאת, ייצוג התפוצות אינו מנותק לחלוטין מהפנים, ואינו מבוסס על בחירות ישירות רחבות, אלא מתבצע לרוב באמצעות הסכמות, מינויים וייצוג ארגוני בתוך המסגרות הפוליטיות הקיימות, מה שהופך את התפוצות עצמן לחלק ממאזני הכוחות בתוך הארגון ולא לגוש עצמאי לחלוטין ממנו. במובן זה, אי אפשר לומר שהפנים מכריע לבדו את מאזן המועצה הלאומית, ואי אפשר גם לראות את התפוצות כגורם מנותק לחלוטין, אלא ששניהם מהווים מערכת איזון משולבת, שבה ההשפעה הפוליטית מתקיימת ביניהם בתוך מבנה אחד.

שזירה זו בין הפנים לחוץ פירושה שהמועצה הלאומית הפלסטינית אינה כפופה להיגיון בחירות ישיר ופשוט, אלא להיגיון של איזונים מורכבים, שבהם הרוב אינו מוכרע רק באמצעות קלפיות ההצבעה בפנים, ולא באמצעות מינויים בחוץ, אלא באמצעות אינטראקציה מתמשכת בין שני הגושים בתוך מסגרת אש"ף. במובן זה, הייצוג הפלסטיני הופך למערכת כפולה: פנים המייצר לגיטימציה אלקטורלית, וחוץ המייצר לגיטימציה היסטורית וארגונית, ושניהם יחד מהווים את מאזן ההחלטה הסופית.

ובין מבנה מורכב זה, המערכת הפוליטית עוברת ממודל פשוט המבוסס על פרלמנט פנימי וממשלה, למערכת מורכבת יותר המשתרעת בין הפנים לתפוצות, בין בחירות לבין הסכמה, ובין ייצוג ישיר לאיזונים ארגוניים. בסופו של דבר, תיקונים אלה אינם רק מעצבים מחדש את חוק הבחירות, אלא מעצבים מחדש את אופי המערכת הפוליטית עצמה: ממערכת המבוססת על רוב יחסי בתוך מוסד מחוקק, למערכת המשתרעת בין הפנים לחוץ, בין בחירות להסכמה, ובין ייצוג ישיר לאיזונים ארגוניים, מערכת פלורליסטית ורחבה יותר, אך בו זמנית מורכבת ושברירית יותר, וקשורה יותר ליכולתם של השחקנים הפוליטיים להפוך את הפלורליזם ממקור סכסוך מתמיד למנגנון שלטון בר-קיימא.