הערכות ישראליות: תוכניות סיפוח הגדה מלבות את אש הטרור היהודי נגד הפלסטינים

האזהרות בתוך החוגים הישראליים הולכות וגוברות מפני ההשלכות המסוכנות של מדיניות ממשלת הימין שמטרתה לספח שטחים בגדה המערבית הכבושה. משקיפים רואים כי מהלכים פוליטיים אלה לוו בגישה רפה מצד כוחות הצבא כלפי תקיפות המתנחלים, מה שהוביל לצמיחה מתמדת במה שמתואר כתופעת הטרור היהודי המכוון נגד אזרחים פלסטינים ורכושם.

בהקשר זה, דיווחו מקורות תקשורת כי ראש המטה הכללי של הצבא, אייל זמיר, הדגיש באירוע צבאי לאחרונה את חומרת הפשעים בעלי אופי לאומני. זמיר הדגיש כי מעשים אלה אינם משרתים את המערכת הביטחונית, אלא פוגעים ישירות בתדמית המדינה והצבא, וקרא לגורמים המוסמכים לפעול באופן מיידי ולא לעמוד מנגד מול קבוצות אלימות.

למרות הצהרות רשמיות אלה, העובדות בשטח מצביעות על פער גדול בין הרטוריקה המוצהרת לבין המעשים בפועל. הפך להיות נפוץ לבקש ממנהיגים צבאיים להעיד על הידרדרות המצב בגדה, על רקע ספקות גוברים לגבי רצונה או יכולתה של המערכת הביטחונית לרסן את המתנחלים שחשים חסינות מוחלטת.

הסטטיסטיקות שנרשמו בתחילת שנת 2026 מצביעות על שינוי דרמטי באופי הסכסוך בשטח בגדה המערבית. בחודש ינואר של השנה הנוכחית נרשם מספר קורבנות טרור יהודי העולה על מספר קורבנות הפעולות שמבצעת ההתנגדות הפלסטינית, מה שמשקף את העוז והיוזמה חסרי התקדים של קבוצות ההתנחלות בביצוע התקפותיהן.

אחד הביטויים הבולטים להסלמה זו הוא מה שהתרחש בכפר עין דיוך באזור יריחו, שם פרצו קבוצות מתנחלים לכפר באמצעות כלים כבדים ודחפורים. התקפה זו גרמה להרס נרחב שפגע במספר רב של בתי פלסטינים, בפעולה מאורגנת שמטרתה לגרש את התושבים ולהשתלט על אדמותיהם.

מקורות זכויות אדם דיווחו על עדויות מחרידות על פריצה של כ-50 מתנחלים לאזור, שם השתלטו על כל הרכוש והבקר ללא כל מעצור. הקורבנות הביעו תדהמה לנוכח שתיקת המנהל האזרחי וכוחות הצבא שהיו נוכחים בסמוך למקום התקיפה, מבלי לנקוף אצבע כדי לעצור את מעשי השוד וההרס השיטתיים.

בניסיון להצדיק את הכישלון הביטחוני, טענו מקורות צבאיים כי הכוחות הגיעו למקום מיד עם קבלת הדיווחים, אך לא הצליחו לזהות את החשודים. טענות אלה סותרות את היקף ההרס שנגרם מהתקיפה, שכן תועד הרס של 20 בתים, מה שאומר שהתוקפים שהו זמן רב במקום תחת עיני המצלמות והפיקוח הצבאי.

במישור המשפטי, המשטרה הסתפקה בהוצאת הודעות שגרתיות על פתיחת חקירות שעדיין מתנהלות בהשתתפות גורמי ביטחון. חקירות אלה מסתיימות לרוב ללא הגשת כתבי אישום אמיתיים, מה שמחזק את ההכרה בקרב הפלסטינים כי קיימת קנוניה מוסדית שמטרתה להגן על התוקפים ולהבטיח את המשך הלחץ על הנוכחות הפלסטינית.

הדיווחים חושפים מתח סמוי בין המגמות הפוליטיות של הממשלה הדוחפות לסיפוח, לבין רמות ביטחוניות מסוימות שמבינות את מחיר ההתפרקות הזו. עם זאת, נראה כי בסופו של דבר ההכרעה היא של ההחלטה הפוליטית, המכתיבה מציאות חדשה החורגת מהחוקים הצבאיים והאזרחיים הנהוגים בשטחים הכבושים.

אחת ההתפתחויות המסוכנות ביותר שנצפו היא גיוס תושבי החוות הבלתי חוקיות והמאחזים על ידי הפיקוד המרכזי של הצבא במסגרת מה שמכונה מערך ההגנה המרחבית. צעד זה העניק למתנחלים הקיצוניים מעמד רשמי, שכן הם לובשים מדים צבאיים ונושאים נשק צבאי בעת ביצוע התקפותיהם על כפרים ועיירות פלסטיניות.

עדויות חוזרות ונשנות מארגוני זכויות אדם בינלאומיים ומקומיים מאשרות כי התוקפים במקרים רבים לובשים מדים צבאיים מלאים. חפיפה זו בין המתנחל לחייל הקשתה על הקורבנות להבחין בין התקפה שמבוצעת על ידי כנופיות מתנחלים לבין פעולה צבאית רשמית, מה שמחריף את חוסר הביטחון האישי של הפלסטינים.

אנליסטים רואים כי תופעה זו אינה רק אירועים בודדים, אלא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר שמטרתה ליצור סביבה עוינת לפלסטינים באזורים המסווגים כ'שטח C'. על ידי שילוב המתנחלים במערכת הביטחונית, הממשלה מבטיחה את יישום אג'נדת הסיפוח בפועל הרחק מאחריות בינלאומית או לחצים דיפלומטיים ישירים.

המשך גישה זו מאיים בפיצוץ כולל בשטחים הכבושים, שכן התקיפות אינן מוגבלות עוד להשחתת עצים או רכוש פשוט. הן עברו לשלב של הריסת בתים המונית והשתלטות מלאה על משאבי הטבע, תחת מעטה פוליטי המספק הגנה משפטית ובשטח למבצעי פשעים אלה.

לסיכום, נותרה השאלה לגבי יכולתו של הקהילה הבינלאומית להתערב כדי לעצור את ההידרדרות הזו, על רקע דיווחים ישראליים פנימיים המודים בהתעצמות כוחו של 'הטרור היהודי'. השתיקה על מעשים אלה לא רק תורמת לערעור פתרון שתי המדינות, אלא פותחת את הדלת לגל חדש של אלימות שאף גורם לא יוכל לשלוט בו בעתיד.

כל סוגי הפשעים, כולל הלאומניים, אינם מחזקים את הביטחון, אלא פוגעים בהתנחלויות, בצבא ובמדינה.