סבלן של משפחות שנעקרו מבתיהם עקב המלחמה בעזה: חיים של אפר ואוהלים

בעוד המלחמה ברצועת עזה נמשכת, אלפי משפחות נאלצו לעזוב את בתיהן תחת הפצצה ולברוח למקומות פחות מסוכנים, ומוצאות את עצמן מתמודדות עם תנאי מחיה קשים במקלטים צפופים או אוהלים זמניים חסרי אפילו את הצרכים הבסיסיים ביותר.

"עזבנו את הבית שלנו בלי לקחת כלום", אומרת אום לואי, עקורה שחיה עם ששת ילדיה במקלט בדרום רצועת עזה. "חשבנו שנחזור בעוד כמה שעות, אבל אנחנו כאן כבר יותר משנה וחצי, בלי מזרן, בלי בגדים, ובלי שום תקווה מיידית לחזור".

במקלטים, משפחות חולקות חדר או כיתה, ללא פרטיות, אוורור או מתקנים סניטריים נאותים, מה שמחמיר את סבלם של נשים, ילדים וחולים. מחלות עור ובעיות נשימה נפוצות עקב צפיפות ותנאי סביבה ירודים.

ארגוני סיוע מאשרים כי המצב ההומניטרי במרכזים אלה מחמיר מיום ליום, עקב מחסור בסיוע והקושי בגישה לאזורים רבים שנפגעו מההפצצות המתמשכות. הם מסבירים כי חלק מהמשפחות חיות באוהלים רעועים או בבתים הרוסים, ללא מים נקיים או מזון מספק.

משפחות עקורות סובלות גם הן ממשבר פסיכולוגי קשה, במיוחד ילדים שחיים במצב מתמיד של פחד. "אנחנו מנסים להעסיק את הילדים בפעילויות פשוטות, אבל סימני הטראומה ניכרים על פניהם, ורבים מהם סובלים מהפרעות שינה ודיבור", אומרת המורה סמר, שעובדת כמתנדבת פסיכולוגית באחד המקלטים.

ככל שהמלחמה נמשכת, מספר העקורים גדל מדי יום, בעוד שאין פתרונות קבע או תוכניות ברורות לחזרתם לבתיהם ההרוסים. משפחות עקורות דורשות מחסה, מזון ושירותי בריאות הולמים, והבטחה לחזרתם הבטוחה לבתיהן לאחר הפסקת אש.

בעוד שהסבל נמשך, החיים במרכזי עקורים נותרים זמניים לשם דבר בלבד, אך במציאות הם הפכו למציאות קבועה עבור אלפי משפחות, הממתינות לסוף המלחמה ונאחזות בתקווה לחזרה, למרות האפר וההריסות.